למה צריך לחיות אם בסוף כולם מתים? :(

^^חחח גדול

דיברתי פעם עם פרופסור נפלא בפורום בquora וזו תמצית למכתב האדיר שהוא כתב:
מטרה או משמעות לא קיימים בטבע
שאנו פועלים "לקראת משהו" זו יצירה אנושית שאין לה בסיס במדעי הטבע העכשוויים,
מטרה או משמעות, מתייחסת לנקודה בזמן עתידי, המעניקות לאירוע נוכחי ערך מסוים,
כמו ללכת לבית הספר יש מטרה לקבל תואר. ברגע שאתה מקבל את התואר, או אולי מוצא עבודה איפשהו בתחום שלמדת, אתה חושב: "כן, בשביל זה נועדה העבודה הקשה, זו הייתה מטרת הלימוד"
אז במובן הזה, אם אני מתייחס למטרה או משמעות בצורה הזאת מכאן ואילך, אני מתייחס למילים המשמשות בדרך זו, כלעשות משהו כדי להגיע לאנשהו בסוף, מה שייתן משמעות למשהו הזה שעשיתי.
האם זרעי פרח קיימים כדי ליצור פרח, או האם הפרח קיים כדי ליצור זרעים?
מבחינה מדעית, השאלה הזו לא הגיונית. זה מחזור המורכב משלבים שונים. כך גם, את ואני חלק מכל מיני מחזורים,
כמובן, פרח וזרע קיימים במטרה לספק מזון למגוון בעלי חיים, אבל לאיזו מטרה קיימים בעלי החיים? מה תהיה המטרה אם הם יפסיקו להתקיים?
מטרה או משמעות, לא קיימים בטבע.
כעת אתה יכולה לעשות שני דברים: (1)ליפול לכדור הארץ בייאוש מוחלט ולהרגיש אומללה
(2) נוכל להחליט שמכיוון שהוא לא קיים (ומעולם לא היה), אולי עלינו למדוד ערכם של דברים על סמך משהו שכן קיים.
כל הזמן מלמדים אותנו לחשוב על פואנטה או על מטרה, אנחנו תמיד עובדים לקראת משהו,
למעשה שטפו לנו את המוח כדי לנתח הכל במונחים של הפונקציונליות שלו לטווח ארוך,
ואז, כשאנחנו מבינים שבטווח הארוך עד מאוד אין טעם לכלום, החיים מאבדים את כל ערכם.
אתה בטח עשוייה לחשוב, אין טעם, שום דבר לא הולך לשום מקום, אולי גם אנחנו מתים. עם זאת, זה די לא הגיוני להחליט על מושג שאינו קיים, ולאחר מכן להשתמש במושג הזה כדי לקבוע את הערך של דברים שקיימים בפועל.

המושגים של משמעות ותכלית מועילים לדברים, אבל רק כאשר אנו משתמשים בהם כדי להתייחס לדברים פונקציונלים, אך כאשר אנו מתבוננים בהעולם כמכלול אין לו תכלית ומשמעות, ולא פונקציונליות רלוונטיות. זה לא קיים.
בקנה מידה זה, הדברים עובדים במחזוריות, לא התקדמות ליניארית לעבר מטרות,
אם המטרה והמשמעות אינן רלוונטיות בקנה מידה זה, זו תהיה ההחלטה הרציונלית לבטל אותן כמדד שימושי לערך עבור סולמות אלו, בדיוק כפי שהיינו פוסקים ק"מ בעת מדידת גודל השמש.


אם מטרה ומשמעות אינן קיימות בטבע בקנה מידה הגדול ביותר, אזי לא ניתן לקבוע את הערך במונחים של מטרתן או תפקידן.
זו הנקודה עד כה. אם תחשבי על זה זמן רב, תגלי שזה גם אומר שכל הדברים שווים, אם נזרוק את הפונקציונליות כמדד לערך, כל הדברים האלה גם מאבדים מערכם, אם לשום דבר אין מטרה, גם אין ליופי, אינטליגנציה ומיומנות, נכון?
את יכולה לומר שזה אומר שהכל הפך ללא ערך וערך אבל אז בסתר היית עדיין נאחז במטרה, ערך ומתפקד כמדדים של ערך. במקום זאת, אולי תצטרך להסיק שהכל פשוט שווה ערך. אם שום דבר לא באמת "הולך לשום מקום", אז, ביסודו, הערך והערך לא משתנים עם הזמן.
גבר יהיה שווה כתינוק כמו כשהוא מבוגר עובד או גבר מזדקן. חייך יהיו שווים בין אם אתה נשיא מדינה או הומלס מכור לסמים. אז מאיפה הדברים מקבלים את ערכם? ובכן, הייתי אומרת שמה שנותן לדברים את ערכם הוא הדבר היחיד שנשאר קבוע, הקיום עצמו.
לדברים יש ערך וערך ביסודו כי הם קיימים
מטרה ומשמעות, באופן המנוסח בשאלתך, אמנם שימושים לעשיית עסקים ולביסוס קריירה, אך אינה קיימת עבור סולמות בקנה מידה גדול
ולכן, זהו מדד לא הגיוני לחלוטין לקבוע ערך,
למדי את הטבע האמיתי של המושגים האלה, כלומר, שהם בדיות מעשה ידי אדם שמתאימות לפעולות יומיומיות אך לא לרוב הדברים הקיימים בטבע (כמו בני אדם),
אל תלמדי את היישום ההכללתי של המושגים האלה במקום שבו הם לא שייכים,
לאחר מכן, למדי מחדש את ההערכה הבסיסית לערכו של העולם הטבעי עצמו שיש לכל הילדים הצעירים וקבלי בחזרה את הקבלה של מה שקיים. גם את תרגישי יותר מאושרת

התשובה מנוסחת בלשון נקבה אך תקפה ללשון זכר גם כן

למה צריך למות אם בסוף כולם חיים?

למה לראות סרט אם הוא יגמר בסוף?

כי יש זמן בו אנו חיים

בגלל שחיים רק פעם אחת, ואם תבזבז את האפשרות שלך להנות בחיים, לא תוכל להתחרט

כדי להגשים תכלית יהודית יעודית כדי לקיים רצון הבורא כדי להתעלות למין מעלינו (דומם לצחצח והוא לחי והוא למדבר, והיהודי לאלוקים לה' ) לבסוף העולם הגשמי החומרי שלנו יהיה מקום מוכן לה' ותגיע גאולה מצב אוטופי בעולם הזה, וכולם יקומו לתחייה! האמת שהרעיון ב35 שנה האחרונות לערך סיימו את העבודה... ורק מחכים וממשיכים להתאמץ כדברי הרבי מליובאוויטש