למה להמשיך לחיות אם בסוף אתם מתים?

אין שום סיבה הגיונית

להנות.

כי צריך לחיות.

כי זה מהנה. אני אוהבת לאכול, לצחוק, לבלות, לשמוע שירים, ללמוד, אפילו לבכות.
יש לי בערך 80 שנה להנות מזה, אני לא אבזבז את זה.

שואל השאלה:
אז אם בנאדם לא נהנה בחיים עדיף לו כבר להתאבד? ( לא מדבר על עצמי מנסתם סתם שואל כן)

כדי לא לגרום עצב לאנשים שאוהבים אותי.
וגם כי לחיים יש משמעות, לכל אחד יש תפקיד על כדור הארץ גם אם הוא קטן הוא עדיין משמעותי.
חוץ מזה אני חושבת שכדאי להעריך את החיים.
אני חושבת שאנשים בריאים צריכים להודות על החיים שלהם בכל יום, למה שגבר שמעשן 40 שנה אפילו לא יקבל דלקת ריאות בזמן שילד בן 4 גוסס?
נכון, החיים לא הוגנים אבל צריך לקבל את זה ולנסות לשפר אותם ככל שאפשר.
צריך להודות בכל יום על העובדה שאנחנו נמצאים פה.
זה עולם מושלם ולא נמצא עוד אחד כמוהו.

אנשים מתייחסים לחיים ברצינות רבה מדי, אם לא באלך על זה- תיפטר מזה.

^דווקא היום יש מיעוט פילוסופי לאמונה בחיים שאחרי המוות.

^^גם לפני מאתיים שנה לא היה רוב פילוסופי לעולם הבא. לאמיתו של דבר, איני זוכר כלל שדיבר דקארט בנושא (קראתי את ספריו, אף שהיה זה לפני כמה זמן).
ודאי שאלוהיו של דקארט שונה תכלית השינוי מזה של כל אחת הדתות.

^^תביא את הפסקה.
^לא דיברתי בעניין מציאות האלוה והנפש, בזה ודאי מסכים דקארט, דיברנו בנושא הישארות הנפש...

^^כפי שכתבתי, אתה ודקארט כנראה שלא חולקים אותו אלוקים.
^אם לנפש מציאות עצמאית, אין *הכרח* שתמות במות הגוף.
בהחלט ניתן לפרש את דקארט בדואליזם אינטראקציוני, וזו גם נטייתי האישית.

אין הכרח פירושו שאיננו טוענים לקשר. כפי שאמרתי, אני חושב כי אינטרפרטציה אינטראקציונית היא לגיטימית.
בדקארט האיש אין לי עניין.

תהנה מהחיים

כי בא לך

כאתגר. בנוסף רק בשביל לחוות את הדברים שתחווה. זה שלא תרגיש בסוף באמת אומר שכלום לא משנה כביכול ולמרות זאת, קיבלת תפקיד שאתה צריך למלא. ממליצה על אבסורדיזם.

בגלל זה אנשים מתאבדים