איך לכתוב את זה למחנכת בכמה משפטים קצרים ופחות מציפים? הודעת פריקה

היי, ממש סליחה אם אני מפריעה ושאני שוב חופרת..
אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות.. אני מאבדת את עצמי.. את האנושות שבי.. אני מאבדת את התיאבון שלי יותר ויותר עם הזמן, אני כבר לא רעבה אף פעם בבית ספר ולרוב מספיקה לי רק ארוחה אחת בבית ספר ועד לפני כמה שבועות הייתי חייבת סנדוויץ' ונשנוש בבית ספר ושתי ארוחות אחרי בית ספר.. ואני בעיקר מאבדת את הרגשות שלי לאט לאט, בעיקר התרגשות מדברים.. מטיסות נגיד איבדתי כל רגש לפני שנתיים, לא מתרגשת פשוט לא אכפת לי, אבל זה מתחיל להיות מהכל, ואחד הדברים שהכי מפחיד אותי זה שזה מתחיל להיות בלימודים.. אני לא מרגישה שום רגש לפני או אחרי מבחן או עבודה שלא הצלחתי לעשות.. זה מפחיד אותי כי זה תמיד היה לי כל כך חשוב.. אני לא יודעת מה לעשות.. שום דבר כבר לא משמח אותי, אני יכולה לצחוק ולהנות אבל תמיד האפלה תגבור בפנים גם אם לא מבחוץ.. אף אחד ושום דבר כבר לא מצליחים לגרום לי לשכוח מהאשמה והכאב חוץ *המחנכת* וגם ההשפעה שלה כבר נפחתת.. זה מפחיד אותי.. והכי מפחיד זה הרגעים שהכאב נעלם, אני מרגישה כמו כלום.. אין בי שום דבר.. ורק כאב פיזי יכול להחזיר את זה.. וזה גורם לי לפגוע באנשים שהכי חשובים לי בעולם כי המוח שלי פשוט התייאש.. זה לא הוגן.. אני רוצה שהן יעזבו אותי לבד, הן מעלות לי חיוך לפנים ושם בשבילי אבל הן יותר חשובות לי.. זה כל כך לא הוגן בשבילן.. בשביל אף אחד.. עדיף כבר שאני אברח.. החיים של כולם יהיו יותר טובים בלעדיי אבל גם בלי להצטרך להתמודד עם האשמה של התאבדות.. פשוט שאני לא אהיה חלק מהחיים של אף אחד.. בבקשה, בשבילם, לי לא מגיע את זה אבל להן כן.