מה אתם חושבים על מה שכתבתי

מוזר

כיאילו משהו יושב עליי אבל זה לא הכאב שלי אבל בעצם זה קצת כן אני לא יודעת מה יותר כואב לי העכול הזה שברגע אחד החיים שלהם נגמרו וראיתי אותו לא מזמן או זה שראיתי בעניים שלהם עד כמה הם מחוברים עד כמה הוא רוצה לדאוג ולהכווין אותו ועד כמה היא הייתה מחוברת אלייה וכמה היא אהבה אותה הם שתייהם היו יותר חברים טובים ראו את זה או זה שזה אדם שאתה מכיר ולחשוב מה הוא עובר ומה טם מה הוא מתמודד וסוג של לדעת מכאן הסיפור שלו מתחיל והרצון לשבת ולדבר איתו לנסות להשאיר בו משהו
אבל אתם לא מכירים..
אז אני רק יכולה לדאוג מרחוק ולתת לאנשים שיותר קרובים אליו לעשות טת שלהם
אני חושבת לעצמי על מה אני מתלוננת תראי מה אנשים עוברים כרגע ושהייתי בסיטואציה שלהם הבנתי שאני צריכה להעריך דברים אבל להבין משהו ולא לממש אותו זה מיותר אני מרגישה כיאילו אני עוברת סוג של שיעור קטן שאני אבין בו להסתפק במה שיש להסתפק ובמי שאני ולשנות דברים שאני לא אוהבת בי ומה שאני לא יכולה לשנות לחיות איתם האומנם לא בשלום אבל להבין שזה ככה
אני פתאום מרגישה יותר מחוברת אליו והוא אפילו לא יודע את זה בנסיון לא להישמע כמו כולם ולהיות אמיתית כי אני באמת רציתי לדבר איתו
יצאתי קצת נדחפת אולי גם חופרת ו טיפונת מתנשאת בכל זאת אנחנו לא מכירים אבל בנסיון כל פעם שאנשים באמת יבינו שאני מתכוונת למילים שלי ושאני רוצה לדבר ולעזור אני לא צריכה להתחנן לאנשים שידברו איתי ושיבינו שאני באמת מתכוונת לכל מה שאני אומרת יבינו את זה גם בלי שאני אחזור על זה 90 פעם הם יבינו טם הם מעריכים אותי ומרגישים איתי בנוח הם יבינו את זה גם ממילה שתיים
ושאני לא מרגישה שהצלחתי אני מתבאסת על עצמי מרגיש כיאילו לא באלי לשחרר מהבן אדם עד שאני יודעת ששיניתי בו משהו שהשארתי בו משהו
אבל אני לא פסיכולוגית אני לא יכולה לפתור לכולם את הבעיות אני יכולה רק לנסות
טוב מה נשאר לי להגיד חוץ מ גם זה יעבור