10 תשובות
כי צריך מוזה לא כותבים שיר בשנייה
כי זה באמת צורך מחשבה את לא יכולה לכתוב סתם מילים מהראש.
זה לא עובד ככה.
כמו נגיד שיש סופרים שכותבים מעניין, יש כאלה שלא.
כמו נגיד שיש סופרים שכותבים מעניין, יש כאלה שלא.
כי לא כותבים סתם ככה...כלומר את יכולה. אבל זה לא הופך את זה לטוב.
אם היה אפשר פשוט לכתוב איך שבא לך ומה שעולה לך לראש כולם היו עושים את זה. כולם יכולים לעשות את זה, ומי שעושה את זה בלי הרבה מחשבה כנראה לא אכפת לו כל כך מהתוצאה. שזה גם בסדר, פשוט לא הופך את מה שהוא כותב לאיכותי במיוחד.
אם זה משהו לעצמך סתם כדי לפרוק אז זה ממש לא משנה.
אם היה אפשר פשוט לכתוב איך שבא לך ומה שעולה לך לראש כולם היו עושים את זה. כולם יכולים לעשות את זה, ומי שעושה את זה בלי הרבה מחשבה כנראה לא אכפת לו כל כך מהתוצאה. שזה גם בסדר, פשוט לא הופך את מה שהוא כותב לאיכותי במיוחד.
אם זה משהו לעצמך סתם כדי לפרוק אז זה ממש לא משנה.
שואל השאלה:
דווקא כשחושבים הרבה על כל מילה זה מחסל את היצירתיות באופן מסוים, ככה זה אצלי לפחות, לא יודעת איך זה אצל אחרים.
כשאני מתחילה לחשוב, אני תמיד נתקעת. תמיד, אני חושבת על כל דבר עשר פעמים ומוצאת מלא פגמים שלא בטוח שקיימים בכלל, כן?
אבל ברגע שאני פשוט משחררת מהכל וסומכת על עצמי אני גם נהנית וגם יוצאים לי דברים שאני די אוהבת בסך הכל.
תקשיבו אבל אתם לא מבינים, אני מדברת על טיוטה. אני לא מדברת על ספר עכשיו שאני מפרסמת אותו, ברור שאחר כך אני מתקנת ומשפרת את מה שאני כותבת ואיך את יכולה לומר שלא אכפת לי? לא הבנתי, אם אני כותבת וזה זורם לי זה אומר שלא אכפת לי? זה שאני לא עורכת את עצמי תוך כדי כתיבה זה משהו רע?
אני באמת מנסה להבין את צורת החשיבה הזאת.
דווקא כשחושבים הרבה על כל מילה זה מחסל את היצירתיות באופן מסוים, ככה זה אצלי לפחות, לא יודעת איך זה אצל אחרים.
כשאני מתחילה לחשוב, אני תמיד נתקעת. תמיד, אני חושבת על כל דבר עשר פעמים ומוצאת מלא פגמים שלא בטוח שקיימים בכלל, כן?
אבל ברגע שאני פשוט משחררת מהכל וסומכת על עצמי אני גם נהנית וגם יוצאים לי דברים שאני די אוהבת בסך הכל.
תקשיבו אבל אתם לא מבינים, אני מדברת על טיוטה. אני לא מדברת על ספר עכשיו שאני מפרסמת אותו, ברור שאחר כך אני מתקנת ומשפרת את מה שאני כותבת ואיך את יכולה לומר שלא אכפת לי? לא הבנתי, אם אני כותבת וזה זורם לי זה אומר שלא אכפת לי? זה שאני לא עורכת את עצמי תוך כדי כתיבה זה משהו רע?
אני באמת מנסה להבין את צורת החשיבה הזאת.
אנונימית
אבל לרוב אנחנו חושבים בשפה נמוכה, כאילו רמת דיבור.
כשכותבים צריך שיהיה מעניין, קצת מילים גבוהות (שמבינים)..
בואי נגיד שאם כל אחד יתחיל לכתוב סיפור, אני לא חושבת שזה יעניין מבחינת כתיבה.
כשכותבים צריך שיהיה מעניין, קצת מילים גבוהות (שמבינים)..
בואי נגיד שאם כל אחד יתחיל לכתוב סיפור, אני לא חושבת שזה יעניין מבחינת כתיבה.
אהה אם את מדברת על כתיבת קטע קטן על הרגשות והכל, אז זה כל הקטע שמשתחררים וכותבים.
כי זה כשרון. לא כולם קיבלו את החיבור למילים. אני יכולה להעיד על עצמי שאני יכולה בלי לחשוב
אבל אני חושבת בשפה גבוהה... לפעמים. מוזר כן
שואל השאלה:
אבל אתם מדברים פה כאילו מישהו כותב סיפור וישר מפרסם אותו ואתם כאילו לא קולטים שאני לא מדברת על זה בכלל! אני מדברת על טיוטה, כשכותבים משהו בשביל עצמך ואף אחד לא רואה את זה עדיין.
זה לא רק בכתיבת רגשות, גם בכתיבת סיפורים ושירים. כאילו אתם מצפים שיצא מושלם בהתחלה?? ברור שזה לא יצא מושלם, זה כל הקטע, בשביל זה עורכים אחר כך.
לדעתי זה בעיקר עניין של אימון וניסיון ובעיקר הקטע שצריך לדעת לשחרר ולסמוך על עצמך. פעם היה לוקח לי שעות לכתוב כל דבר כי תמיד הייתי עוצרת לתקן והיום בשעה שעתיים אני כותבת בערך אלף מילים, אז כן הן לא ברמה הכי גבוהה שיש, אבל אחרי זה אני מתקנת. זה עדיף על לא לכתוב כלום לדעתי.
אבל אתם מדברים פה כאילו מישהו כותב סיפור וישר מפרסם אותו ואתם כאילו לא קולטים שאני לא מדברת על זה בכלל! אני מדברת על טיוטה, כשכותבים משהו בשביל עצמך ואף אחד לא רואה את זה עדיין.
זה לא רק בכתיבת רגשות, גם בכתיבת סיפורים ושירים. כאילו אתם מצפים שיצא מושלם בהתחלה?? ברור שזה לא יצא מושלם, זה כל הקטע, בשביל זה עורכים אחר כך.
לדעתי זה בעיקר עניין של אימון וניסיון ובעיקר הקטע שצריך לדעת לשחרר ולסמוך על עצמך. פעם היה לוקח לי שעות לכתוב כל דבר כי תמיד הייתי עוצרת לתקן והיום בשעה שעתיים אני כותבת בערך אלף מילים, אז כן הן לא ברמה הכי גבוהה שיש, אבל אחרי זה אני מתקנת. זה עדיף על לא לכתוב כלום לדעתי.
אנונימית
באותו הנושא: