אני ממש מיואשת נפשית חרדות בלתי פוסקות אובדנות בעיקר יאוש נפשי שלא רוצה תחיים בכי בעיות אכילה אני חייבת עזרה

שואל השאלה:
תודה

שואל השאלה:
תודה

תחשבי על החיים שלך עוד מספר חודשים, או עוד שנה, כמה שזה יקח אבל את תגיעי לשם, שזה זמני כל הדברים האלה שאת עוברת.
את לאט לאט את תלמדי לאכול נכון ולהתגבר על בעיות האכילה, ובו בזמן תלמדי להתגבר על חרדה אחת ואז על אחרת, ותנסי תמיד להחליף את המחשבות החרדתיות, במשהו חיובי שהוא ההפך, משהו יותר בוהק וחינני. כל מחשבה לא טובה שקופצת, תנסי לזהות אותה באותו הרגע, ותחליפי במחשבה חיוביות ויפה, כל דבר יפה שעולה לך, גלידה, ים, קשת בענן, חתול חמוד קופץ בגשם, כל דבר חיובי אחר. תלמדי לעשות את זה וזה בכל וזו טכניקה טובה שמשתמשים בה. את תחזרי שוב לזרוח ולאהוב את החיים, זה אולי יקח זמן של והמון המון עבודה עצמית ועבודה של סביבה נכונה אבל החיים בעזרת השם יאהבו אותך בחזרה. מקווה שיהיו סביבך תמיד אנשים נכונים לעזור, ומקצועיים בין אם חברים, מדריכים, הורים, וכו... בהצלחה רבה!

שואל השאלה:
תודה

היי מה קורה קודם כל?
אני פה אם רוצה לדבר
הכי טוב זה לדבר עם אנשים על זה וגם לכתוב את זה לעצמך כדי שיתפנה לך מקום במוח (זה באמת איכשהו עובד)
כשאת מרגישה שיש איזה נושא שמציק לך תתחילי לכתוב אותו עד שבסופו דבר הכאב בנושא הזה יפחת משמעותית.

אממ הייתי אומר שתקפידי גם לאכול, לשתות כי זה חוק החיים אנחנו חייבים את זה גם אם ממש לא רוצים.. ובינתיים אם את יכולה לצאת קצת מהפנימייה כאילו לשמש או לחצר או לא יודע איך זה מתנהל שם.
תדברי עם אנשים כשאת יכולה.

אל ת0חדי לבקש עזרה ממי שבפנימייה הרי זה התפקיד שלהם ושלא ישנה לך מה יחשבו או לא יודע מה. אם לא עוזר תבקשי חזק יותר תסבירי את המצב והנואשות והחשיבה על מוות.. או שתכתבי ותראי להם את זה.

*אני גם פה לדבר את יכולה לכתוב לי אלף הודעות ביום

רק שתדעי שזה שאת פורקת כאן זה מדהים בעיניי וזה שעד עוברת את כל הדברים האלה ועדיין נלחמת זה מראה כמה חזקה את.
תקחי דף, או מחברת, ותכתבי את כל הדברים שעוברים לך בראש, מחשבות חרדתיות או אובדניות, או שתשתפי אדם קרוב שאת סומכת עליו ושיקשיב לך.
אם את חווה חרדות, תנשמי עמוק ותרגיעי את עצמך שהכל בסדר, תנשמי עמוק ותעצמי עיניים רק אם זה עוזר לך.
ותזכרי כמה את חזקה ויפה, אני יודעת שזה לא כזה פשוט אבל תנסי לאזן את ההרגלי אכילה שלך בידיעה שאת מהממת ומגיע לך לחיות חיים טובים.
מקווה שעזרתי

היי יקרה,
ראיתי את הפוסט שלך ורציתי להגיב...
שומע במילים שלך עד כמה את מוצפת, כמה את מרגישה שהחיים כאילו גדולים בכמה רמות ממה שאת יכולה להכיל, עם כל מה שעברת ומה שהדברים האלו השאירו בך... משער שכבד כל כך להחזיק את כל זה לבד.
נראה שהדיכאון, החרדות, הפחדים שנמצאים בעוצמה כל חזקה הם אולי התוצאה של כל הדברים שאיבדת בדרך, הדברים הבסיסיים האלה- את החופש האישי שלך כשתקפו אותך, את הבית שלך כשגרת ברחוב, כמעט את אח שלך כשהוא ניסה להתאבד, כשלקחו לך את הילדות ואת הילדה שאת והתבגרת מוקדם, אולי מוקדם מידי- וכמה מייסר להחזיק את כל הכאב והסבל הזה לבדך.
ואולי בכל תחושת הייאוש הזאת את גם חושבת שאולי כל זה לא ישתנה לעולם, נגזר עלייך לחיות חיים כאלה, ללא ביטחון, ללא תמיכה וללא עזרה, ואיך את יכולה להרגיש עזובה ובודדה וחוסר אונים גדול.

יקרה, אני רוצה לספר לך שאני מתנדב בסה"ר- סיוע והקשבה ברשת. יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין שבו נוכל להקשיב לך קצת יותר, להבין יחד עם מה את מתמודדת ולחשוב יחד איתך מה אפשר לעשות...
אל תישארי עם זה לבד...
שלך,
מתנדב סה"ר