מרגישה שלהיות רגישה לא תורם לי בכלום וזה רק חסרון . כל דבר לקחת ללב, להכניס אנשים לחיים ואז להתאכזב

תיכנסי לטוויטר
אני נותן שבוע גג

הייתי שם
פשוט הבנתי שזה לא עוזר לי בחיים ואני בסופו של דבר רק נפגעת "מהטוב" שאני נותנת
אז אמרתי לעצמי כל הזמן שלא אכפת לי מכלום ולאט לאט נהייתי כמו זומבי והכנסתי לעצמי לראש שכביכול לא אכפת לי גם אם היה אכפת.

אל תעשי אתזה לעצמך
אני סתם גרמתי לעצמי לתקופה לא טובה שכלום לא יצא ממנה ולא מצליחה להביע או לבטא שום רגש בין אם זה בכי, שמחה או כל דבר אחר.. כמו תחושת ריקנות כזאת
(גם אם יוצא זה לא משהו משמעותי)
כאילו מרגישה מנותקת.. לא כיף

תראי זה משהו מאוד מורכב שלא בהכרח יכול להשתנות
אבל זה המון עניין של גישה, אם תביני שלא כל מה שאומרים לך הוא נכון אז גם יהיה לך פחות אכפת וכואב
גם עצה שלי תנסי כמה שפחות להראות פגיעות ליד אנשים אחרים ובסופו של דבר מתרגלים לזה ולומדים לסנן

האמת שאני לא יודעת אם יש דרך להפחית רגישות ואני מאמינה שאת לא רוצה להיפטר מזה כי זה אותו הלב שמאפשר לך לחוות דברים חיוביים או לשים לב לפרטים בעומק למשל. אולי את מדברת על פגיעות, שזה כן משהו שאפשר לעבוד עליו, מאמינה שבעיקר כששמים לב מה המחשבות האוטומטיות שמוציאות אותך מאיזון רגשי (הפרשנות היא זו שמולידה רגש). מודעות אליהן ואחר כך גם שליטה מסוימת. אולי יש יותר מפרשנות אחת, יותר מצורת חשיבה אחת, שיכולה לאפשר לך מרחב הבנה ונשימה בסיטואציה. זה לא אומר שלא תפגעי או שלא תתאכזבי, רק שיפתח קצת הראש ובתקווה שבעקבותיו גם הלב.

תקשיבי תחשבי שזה שאת רגישה מאפשר לך גם להיות בעלת אינטואיציה טובה ולהבחין במצוקתם של אנשים שקופים בסביבתך. זה כמו חוש שישי!
מישהו יכול להגיד דבר בתמים למישהו אחר ואת תשימי לב כמה הוא נפגע ותוכלי לדבר איתו

אני רגישה מאוד, ואני משגשגת, אני לא חושבת שזה דבר רע

שואל השאלה:
תודה לכולם על התגובות אתם חמודים:) וכן אני מבינה שאי אפשר לבטל לגמרי את הרגש אבל כן להיות פחות רגישה למקרים מסוימים בחיים..

תעזרי ברגישות שלך בשביל להבין דפוסי התנהגות של אנשים ואז תביני שאם מישהו פוגע בך כנראה הדבר שאמר לך קשור לחוסר ביטחון אצלו.