מרגיש לי כאילו ההורים שלי לא מעריכים אותי מספיק...

יותר הרגשה שלא נאהבת. אף אחד לא מושלם, נכון? הם לא מעריכים אותי, ואני יודעת מה אני שווה. מה אני לא עושה נכון? אני באמת לא מבינה. הם אומרים לי "את כל היום רק יושבת ולומדת וישנה" אני משקיעה בלימודים לעתיד שלי, הרחבתי 5 בהכל ואני כמעט כל יום לומדת מתרגלת וחורשת רצוף בעיקר למגמה הקשה שלי ולמתמטיקה, אני עושה את זה בשביל עצמי ואם אני מרשימה אותם על הדרך אז אני אשמח אבל שלא יזלזלו בי. ומה הבעיה לעשות שנצים? כנראה אף אחד לא מדבר על הכאבי גב המטורפים שיש אחרי 5 שעות מתמטיקה תרגול בלי הפסקות.
אמא שלי קנתה גלידה לפני כמה ימים ואני צריכה להסתיר את זה שאני לקחתי כפית גלידה רק פעם אחת, והיא עושה לי רגשות אשם וגם אבא שלי, בכללי כל מתוק פיצפון שאני אוכלת הם אומרים לי "קלוריות מיותרות חבל" ואז אני מתחרטת שאכלתי ונפגעת מהם, אני אישית דואגת לתזונה שלי ואני רזה וכל פעם מחדש הם נכנסים לי לצלחת. אני מכינה להם קינוחים למוצאש ואבא שלי אחרי זה רב איתי על זה, כל כך נמאס לי מהם הם כל הזמן מסתכלים על חצי הכוס הריקה וגורמים לי להרגיש רע עצמי ואז מגיעות הדמעות. אפילו אם אני מנסה לשכנע אותם פעם אחת לפחות לטוס או לנסוע לחופשה ומתקמצנים ואומרים לי אחרי הצבא
בקיצור, יש משהו לעשות? ניסיתי לדבר איתם פעם אחת לא הלך הם מרוכזים בעצמם.