ההורים מעריכים את האחים שלי ואותי לא

אני אסביר אני בת 20 ואני בשירות לאומי שנה שנייה וההורים שלי מצפים ממני שאתחיל להתנהל מינמום כמו אמא
לקפל כביסה, לתלות כביסה,
לזרוק את הזבל ,
לסדר את החדר
וגם להתקלח בזמן
כי אני ישנה עם אחותי באותו החדר אז כאילו שלא
אפריע קיצר מה שאני רוצה להגיד
אבא שלי ואני לא מדברים איתו חמישה חודשים
כל הזמן מתלונן עליי מה שאני לא עושה מספיק בבית שאני לא מספיק אחראית והיום אני לא מרגישה טוב ועדיין לא אכפת אני כאילו גם שאני לא מרגישה טוב הם מצפים ממני שנהיה אחראית וחיונית אבל אני לא במצב וזה קרה עוד לפני שאני לא הרגשתי טוב
ואני באמת מספרת את מה שאני אומרת וזה מה שאני מרגישה וזה כואב לי.
אבא שלי קשה לפרגן בצורה ישירה
אני מרגישה מתוסכלת הוא אפילו אומר לי שאני אעוף מהבית והוא ממש ממש מעליב אותי ופוגע בי נפשית הוא מקלל אותי שאני כלבה, סתומה, לא נורמלית,
אני לא יודעת מה אתם הייתם עושים אם מישהו במשפחה שלכם היה מדבר איתכם בצורה כזאת קשה
אבל אני אספר לכם מה אני עושה אני פשוט מחזירה לו מה זאת אומרת אני מתחצפת מאז שאני ילדה קטנה הוא היה מדבר אליי לא יפה ואני הייתי שותקת ובוכה
וככל שגדלתי הפסקתי לבכות ולשתוק כי אני כבר לא מסוגלת לשתוק יותר אני לא יכולה להתעלם שהוא כל הזמן מדבר לא יפה ומקלל אותי וזה ממש מעצבן אותי וזה ממש מכעיס אותי ואני סיפרתי פה את מה שאני באמת מרגישה עכשיו פרקתי את הלב שלי ואתם יכולים להגיב אם בא לכם כי את האמת אני לא חושבת שזה יכול לשנות את המצב שלי
אם יש לכם רעיונות אני אשמח לשמוע