אני מרגישה כבויה כמו מנורה שנפלה ואין דרך לתקן חוץ מלהחליף את הנורה

אבל אני לא רוצה להחליף אותה.
אני רוצה להישאר אותו הדבר, רק משופרת, מעודכנת.
אני מרגישה שבורה, חלק ממני משוגע והחלק השני אדיש
החלק השלישי עם יותר מדיי רגשות בו זמנית ולחלק הרביעי פשוט נמאס והוא מיואש, והחלק החמישי, הוא בודד.
אבל אני לא בודדה, אני אוהבת את הלבד, אני לא עצובה- אני לא שמחה. אני לא רוצה להמשיך, אבל רוצה להתגבר, אני מפחדת אבל יודעת שאסור לי להישאר בעצמי, אסור לי להמשיך להיות אני. כי אני הורסת לעצמי הכל, אני הורסת את מי שאני.