חשוב לי להבהיר שאני לא אעשה לעצמי כלום אבל אני פשוט לא מוצאת טעם לחיים יותר

קודם כל בצבא אפש להשתקם ולמצוא מקצוע לחיים
דבר שני בגרות זה לא הכל בחיים ולא חיוב בגרות מלאה בשביל להצליח
ממליץ לך לפחות לנסות לעשות 3 יחידות אנגלית ומתמטיקה ואולי איזה תנך והיסטוריה שיהיה לך פחות להשלים אחר כך ושתצאי עם משהו

הזה שאוהב כלבים
גם אני אוהב כלבים סתכל בקיר שלך

שואל השאלה:
^^אני אשתדל לעשות חלקית למרות שאני בספק אם אני אצליח
לא יגייסו אותי לצבא יש לי עבר פלילי
אבל זה פשוט שאין לי גם כשרון או משהו שאני טובה בו אז אני לא רואה את עצמי בהמשך, אחרי בית ספר
וממה אני אתפרנס בהמשך החיים
ופשוט לא בא לי לקום בבוקר, כי כבר אין לי למה

^^תנסי להתנדב ולערער

אהובה יקרה,
מחזיר אותי שנתיים שלוש אחורה לבית ספר של נוער בסיכון.
ספוילר- בגרות מלאה.
הבית ספר הזה הציל אותי, נתן לי תעודת קונדיטור מקצועי ובכלל נתן לי את האמונה שאני שווה משהו.
אני חושב שהכל תקופות בחיים, ולמרות שאני לא מכיר אותך אישית אני מאמין שבכל אדם יש טוב וכישרון במשהו. החיים יובילו אותך למסלול הנכון.

את בבית ספר, לא התחלת את החיים שלך בכלל, את תקועה באותו מקום ולא יכולה להתקדם, אבל סה משתנה כשמסיימים, ןאת צריכה לזכור שלא הכל נורא, את מסיימת לימודים, יש כאלו שלא יכלו לעשות את זה, יש לך אפשרות לשנות את החיים שלך איך שתרצי, השאלה אם את מוכנה ורוצה לעשות את זה
או םשוט מעדיפה לוותר על הכל ולהרוס הכל?

חברה את מגזימה זה לא סוף העולם
אם חשוב לך את יכולה להשלים בגרויות. אני נשרתי בכיתה י והשלמתי בגרויות באופן עצמאי עשיתי מלא סמים ועכשיו בגמילה אפשר לשנות לטובה ומתישהו את תביני מה את רוצה לעשות עם עצמך ולאן את רוצה למנף את עצמך
מבינה את הייאוש והתסכול מהחיים וגם מזדהה אני מרגישה מאוד כנועה אבל בכל מה שנוגע לבית ספר אל תהיי קשה עם עצמך כי אפשר להשלים ואפשר להצליח גם בלי בגרות, אז בכל מקרה שזאת לא תהיה הסיבה לתסכול שלך.

בגרות זה לא הכל את יכולה להשלים תעשי משהוא שעושה לך טוב לכי לקניון לים משהו עם חברות או בלי תעשי משהו שאת אוהבת תסדרי את הראש הכל עובר 3>

תקשיבי, אני לא סיימתי בית ספר, פרשתי בגיל 16 והתחלתי לעשות בגרויות במסגרת תוכנית היל"ה..אז סיימתי הכל וקיבלתי בגרות..התגייסתי ובסוף השתחררתי ופיתחתי קריירה, אבל נחשי מה,הבגרות שלי לא עניינה אף אחד, בסוף מעניין מעסיקים מה אני יודע לעשות ומה אני עשיתי לא שום דבר אחר.

אם את רוצה לדבר על זה בפרטי את מוזמנת

מקווה שתמצאי מה מעודד.
לדעתי, לימודים הם שוליים, מה שמשנה זה מה את עושה עם עצמך, ואיך את עוסקת או משתתפת בדברים שעושים לך טוב. נסי לדבר עם חברים. בחינוך מיוחד תוכלי למצוא המון ילדים נחמדים, וכן בנוער בסיכון.
זה שאת שואלת זה טוב, זה שאת יודעת שלא תפגעי בעצמך זה מעולה.
עכשיו רק נשאר למצוא מה לעשות

שואל השאלה:
מפתן אלון זה בית ספר טוב? לשם מעבירים אותי

נסי למצוא משהו שאת טובה בו ותראי לכולם שאת לא סתומה ובזה תצליחי

תראי, לדעתי עדיף לך בית ספר עם נוער רגיל..אבל כך או כך - תשרדי עד סוף יב' ותעשי את המקסימום...לא משנה איפה את לומדת.

אני כל כך מזדהה איתך

אני יכול להגיד לך שבגרות בסופו של דבר זה חרטא ברטא / יהלום.
זה תלוי מה עושים או לא עושים עם זה.
יש מיליון סיפורים של אנשים בלי השכלה אבל עם "חוכמת רחוב" שהסתדרו יפה מאוד בחיים ואפילו נהיו עשירים.
בסופו של דבר הצלחה זה הכל במיינדסט :)
יכול להיות בן אדם עם 5 יחידות בהכל ופיזיקה ומדעי המחשב אבל בסופו של דבר סיים בית ספר וישב בבית לא עשה כלום

אל תנסי להיות כמו כולם, תנסי להצליח במה שאת אוהבת ולא במה שכולם. תעשי את המקסימום במה שאת יכולה ותבחרי במה שאת אוהבת!

"אני לא טובה בשום דבר ושום דבר לא משתנה ולא הולך להשתנות"
חייבת להגיד לך שאין דבר כזה בבין אדם שהוא לא טוב בשום דבר. את כנראה לא מכירה את היכולות שלך. והכל הולך להשתנות. תאמיני בעצמך שאת מסוגלת. תתחילי בלמצוא עבודה ועם הזמן את תסתגלי לעולם מכל הבחינות

תקשיבי אם את רוצה שנהיה חברים או משהו אני ממש אשמח ואני בכיף אעזור לך

שמעי, בתור ילד בן 16, הייתה לי תקופה בחיים של כמה חודשים שהרגשתי שהחיים שלי חוזרים על עצמם ולא הולכים לשום מקום, הם פשוט תקועים, הרגשתי שאין לי תכלית לחיים וכאילו מה הקטע במה שאני עושה, למרות שניסיתי לשנות ולהשתנות שום דבר לא עבד, בסופו של דבר מצאתי את הבת זוג שיש לי היום, והחיים שלי סוף סוף המשיכו, מצאתי תכלית, היה לי משהו.
המקרה שלי ושלך לא בדיוק דומים, אבל תחפשי משהו שייתן לך "צבע" או פשוט טעם לחיים.
כדי למצוא טעם לחיים לא צריך להשתנות, פשוט תמצאי משהו שיוסיף לך לחיים "צבע".

^אני לא רוצה לבאס אבל זה לא טוב שהשמחה שלך תלויה באדם ובטח ובטח שלא בבת זוג. יכול להיות מופעל עלייה המון לחץ. לך לטיפול פסיכולוגי ותתחיל לפתור את הבעיות שלך. גם אני בגיל 17 נכנסתי לזוגיות והרגשתי כאילו הוא ריפא אותי מכל הטראומות שלי ובסוף כשזה נגמר זה היה ממש כואב כי נאלצתי להתמודד עם הכל יחד (כל הטראומות) וגם עם הפרידה עצמה.

^^^
השמחה שלי לא תלויה בבת זוג שלי, אבל היא גרמה לי להבין כמה דברים, היא הביאה לי תכלית ובזכותה אני הבנתי הרבה מאוד דברים שעוזרים לי בחיים.

ובית ספר זה לא מה שבונה לך את החיים!!! תתחילי בעבודה קטנה ותוך כדי תלמדי ותשכילי

תקשיבי חיים אני עשיתי גם טעות, אני יוצאת עם בגרות מלאה, מגמה רפואה וביולוגיה (15 יחידות) אבל את יודעת כמה זה פגע לי בנפש? ההתקפי חרדה האלה והבעיות בצד שתמיד התעוררו להן?

ואת יודעת מה החלטתי שאני רוצה לעשות בחיים? אני רוצה להיות זמרת, שחקנית וסופרת. האם צריך לזה בגרות? לא. את יכולה לעשות כל דבר בחיים!! אל תיראי את החיים שלך כשחור לבן. את יכולה לעשות כל דבר שאת מחליטה לעשות. אולי לימודים זה לא בשבילך, זה בסדר, צאי מהתבנית.
את יכולה למצוא עבודה נחמדה עם שכר הולם ולהתחיל לחסוך למטרות שלך. אני למשל חוסכת לשיעורי פיתוח קול ומשחק וככה תכף אתחיל להגשים את הייעוד האמיתי שלי. תנסי לחזור לילדות שלך להיזכר מה אהבת כשהיית ילדה. אני למשל תמיד הייתי שרה אבל הייתי מתביישת בזה מאוד ורק לאחרונה לאחר האווריזיון התחלתי לשיר בקולי קולות בבית כי התרגשתי מאוד בשביל הזוכים והרבה החמיאו לי. בכללי כל פעם ששרתי החמיאו לי על הקול אבל הדבר היחיד שהיה בראש שלי זה העקיצות של אחותי. היא תמיד צחקה עליי.
אני יכולה להבין באיזשהו מקום, בגיל 12 הייתי שרה קריוקי בלילה עם קול ציפצף חחח, ויש את ההערה הזאת שאני הכי זוכרת "זה יפה אבל זה לא מספיק בשביל להצליח", היא אמרה את זה לפני כמה שנים כששרתי קריוקי עם המשפחה.
אני חושבת שהקול שלי לא מושלם ויש לי עבודה, אבל אני מוכנה לשלם את המחיר בשביל להגיע למקום שאני רוצה. בגיל 12 התחלתי לכתוב שירים ואני משבצרת אותם ומתכוונת להוציא שירים לאור.

אני לא התכוונתי לדבר רק על עצמי, אבל חייבת להידלק אצלך איזשהי נורה לגבי משהו שתמיד אהבת לעשות. אם אין לך את תמצאי אותה, את בסך הכל בת 17-18, נשאר לך כל כך הרבה מה לעשות ולגלות על עצמך!
יש לך לראות ולחקור את כל העולם, להכיר אנשים חדשים
אני מאמינה שתצליחי להגשים את עצמך ואם תצרתכי תעודת בגרות בשביל זה תמיד אפשר להשלים, אבל זה לא בטוח שתצתרכי! את לא נכשלת בדברים סתם ככה. כישלון לפעמים נועד לכוון אותנו ליעד אחר. אני מקבלת ציונים נורא נמוכים במגמת רפואה וביולוגיה שלי כי זה יותר מידי עומס, אף פעם לא הספקתי לסיים את החומר לכל מבחן בזמן ולכן לא הצלחתי. עכשיו מתאמצת בשביל הבגרות ומתבאסת מהציונים אבל מבינה שכנראה אני לא מהמצטיינים האלה שמסוגלים להשקיע את כל כולם בלימודים, יש לי עוד קרבות שאני נלחמת בהם ולשלב מגמה כזאת זה יותר מידי בשבילי. נשארתי בכל זאת במגמה כי עם כל הקושי והשנאה שלי כלפיי איך שמערכת החינוך עובדת עם הכמות מבחנים המטורפת הזאת אני מתרגשת להגיע לשלב הבגרויות להוכיח לעצמי שאם יש לי מספיק זמן אני יכולה לקבל ציון שאהיה גאה בו בבגרות עצמה וגם ככה באמת להרגיש שלמדתי משהו מכל השנים האלה, כי עכשיו אני לומדת לבגרויות האלה עם ניהול זמן נכון, כי יש זמן.

יש את תחום הקוסמטיקה שלא מצריך תואר-
קוסמטיקאית לגבות, לפנים, לציפורניים ים של כסף
יש את תחום ה-nlp שזה לימודים שמאפשרים לך אחר כך להיות מטפלת רגשית (350-400 שקלים לשעה)

אלו סתם הצעות מתחומים שאני מכירה כי אני נעזרתי בהם.
אני עובדת בגן ילדים כסייעת (45 לשעה).
יש המון עבודות טובות שייאפשרו לך לחסוך כסף לייעוד שלך וזה בסדר גם לעבוד ולחסוך או לבזבז אם את עדיין לא מוצאת את עצמך.
אני יודעת שהתקופה לפני הצבא סופר מבלבלת אבל הכל יהיה בסדר

שואל השאלה:
תודה לכולכם

אין על מה - ואם את תרצי לדבר אל תתביישי.

אנונימית יקרה,

שומעת את הייאוש והתסכול מהתקופה המתמשכת שאת עוברת, התחושה של התקיעות ושאין המשכיות שמשהו משתפר גורם לחוסר אונים והרמת ידיים.

מתארת לעצמי שהמסקנה שהגעת אליה שאין טעם לחיים זה אחרי חוויות החיים שלא נתנו לך קצה אור, תקווה או משהו להתלות בו.

יצא לך לשתף אדם קרוב בתחושות וברגשות שלך? לפעמים שיתוף יכול להוביל לתובנות ודברים טובים.

יקרה, אני רוצה להזמין אותך אלינו לעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לצ'אט אישי ואנונימי עם אחד מהמתנדבים שלנו שינסה לסייע ולתמוך.

שלך מתנדבת סה"ר.