זה נראה לכם נורמלי שאמא שלי מכניסה לי את החרדות והפחדים שלה?

מאז שהבנתי כמה זה השפיע עליי אני החלטתי שאני אשתדל לעשות הכל כדי שהילדים שלי לא יראו אותי במצב כזה
ואני יודעת שפחד זה לא תמיד רגש נשלט אבל אפשר להשתדל שלשלוט עליו.
יש לי חרדה חברתית ואני מבינה שחרדות זה לא דבר פשוט
(אני לא מאשימה אותה או משהו רע..)

אני תמיד אומרת לה כמה שזה משפיע עליי ומבקשת ממנה להפסיק להלחיץ אותי אבל היא לא מפסיקה, וזה כבר לא רק דאגה של כל אמא.
ברוך ה' אני שמחה שיש לי אמא שדואגת אבל זה מחדיר בי המון לחץ.