כתבתי משהו ליום הזיכרון, מה דעתכם?

מהמלחמה הזאת הוא לא חזר.
היא חיכתה בפתח הדלת והזמן עבר.
דפיקה נשמעה והיא קפצה כדי לפתוח.
בדלת חיילים והיא הרגישה לא בנוח.
"איפה הוא? איפה הילד שלי?"
הדמעות החלו לזלוג מהעיניים.
ואמא אחת הבינה שהילד שלה כבר בשמיים.
"הילד שלך גיבור, הוא הגן על המדינה."
וככה עוברת לה השנה.
החגים כבר לא נראים אותו דבר.
ואיך אפשר לתקן את הלב שנשבר?
חוגגים ימי הולדת ומדברים איתך מרחוק.
ואמא לא שוכחת כמה הילד שלה מתוק.
אנשים מתגעגעים, מנסים להנציח.
כולם יודעים שאתה מלמעלה משגיח.
גיבור של אמא, אבל אמא לא רוצה גיבור.
היא רק רוצה שהילד שלה יחזור.