אנשים חושבים שאני מוזרה, מרגיש כאילו כל דבר קטן שאני עושה אנשים בוהים בי וחושבים שאני מוזרה. החיים שלי גרועים, (המשך)

אנשים חושבים שאני מוזרה, מרגיש כאילו כל דבר קטן שאני עושה אנשים בוהים בי וחושבים שאני מוזרה. החיים שלי גרועים, בקושי יש לי חברים ואלה שיש הם לא איתי בבית ספר אז אני לבד בכל מקום כל הזמן. קשה לי להיפתח לאנשים בעיקר להורים שלי אני מרגישה מרוחקת מהם, אני לא מרגישה פתוחה מספיק בשביל לספר להם מה עובר עליי או מה אני מרגישה. אני גרועה בהכל, יש כמה דברים שאני דווקא הייתי טובה בהם עד שגררתי אנשים אחרים לזה והם הפכו להיות יותר טובים ממני בזה. חוץ מזה אני מכוערת ושמנה וזבל. אני נראת כמו ילדה בלי כסף ובלי כוח לכלום, לא שזה שונה ממה שאני. אני מרגישה פשוט בודדה ועצובה כל כך, אני כל הזמן בוכה ממלא דברים. אני גם מפחדת כל כך כל כך מכל דבר קטן אפילו אם זה להיכנס לחנות או לפגוש אנשים ואז אני נכנסת ללחץ. מרגיש לי כאילו החיים שלי לא עוצרים לרגע אין לי זמן לנוח אפילו בחופש, גם בהקשר הלימודי אבל גם בהקשר הנפשי. אפשר עזרה בבקשה?