איך אדם מגיע למצב שאין לו רגשות בכלל?

חרדות

הבן אדם נפגע יותר מידי מהאנשים שקרובים לו וגם כאלה שלא , הוא נפגע ממש הרבה (יש כאלה שזה משפיע ויש כאלה שלא)
וכשהוא מתחיל להבין כל מיני דברים הוא סוג של מתנתק מהרגשות שלו אבל לפעמיים יש אנשים שזה עוזר להם כמו לי לדוגמא זה קרה לי פעם אחת אבל למשך של תקופה של חצי שנה עד שקמתי ועשיתי עם זה משהו זה עזר לי לקום על הרגליים כי כבר ככה לא אכפת לי מה אנשים אחרים יחשבו ואז עשיתי את הצד שלי לבד וזה עזר ממש.
ויש כאלה שיעדיפו שהרגשות ינצחו אותם.

נ.ב אני עדיין קצת חסרת רגשות אבל כשזה עם הכלב שלי או עם אחיינים ילדים אחרים זה פשןט עולם אחר

ניתוק רגשי, זה קורה בדרך כלל אחרי שנפגעת המון פעמים והגוף רוצה לשמור עליך אז הוא מנתק את הרגש, ככה שלא תיפגע יותר

נפגעים כל כך הרבה שהמוח כבר לא מסוגל לעכל את העוצמה של הפגיעה הזאת והוא מעדיף פשוט להדחיק את זה, וחלק מזה זה שלא מרגישים כלום. בכלל. כמו גופה מהלכת

שואל השאלה:
ארנב מסוג שחור. אני מזדהה

פוסט טראומה

האמת שאין לי מושג איך לא נהיו לי רגשות..
אני פשוט לא מרגישה..

אולי בן אדם שעבר טראומה קשה בעבר

זה אני

נפגעתי מאנשים שקרובים אליי ובכללי עברתי דברים שפשוט גרמו לרגש להתנתק ממני

האמת שאני לא מאחלת לאף אחד להיות במצב הזה, שכולל אדישות לכל רגש.. וחוסר רצון לחוות משהו שמביא איתו רגשות..

חלקם לגמרי נולדים ללא החלק הזה במוח

הרבה מן המקרים זה בא מחוסר תקשורת עם ההורים, חוסר תקשורת אימפתית
כשבכה(פעולה שנועדה לעזרה) האבא אמר "מה אתה בוכה לי כמו נקבה" קיבל כאפה והמשיך בלהשאיר את זה בפנים
כשמח, לא קיבל העדה חזרה
כשכעס, אף אחד לא התייחס לרצונותיו ברצינות
הבית שלנו הוא מסופר למקום הכי חופשי אך הבית שלנו הוא המראה שלנו, כל רגש שאי פעם חווינו, ביטאנו אותו ביחס לסביבה.
הצורה בה אנו הולכים, נלקחה בהשראה על ידי האנשים בבית שלנו
הצורה בה אנו מתייחסים לחברים שלנו, נלקחה בהשראה על ידי האנשים בבית שלנו
גם הצורת דיבור, תמצאו קצת משהו שיזכיר לכם מישהו קרוב
הכל נלקח בתור רפלקציה למה אנחנו חווים מהאנשים שאנחנו מכירים
אז כשאיש חי בבית שההורים לא מראים איזהו רגש שמתבטא ביותר בפרצוף מונוטוני אותו איש יעשה וייתן את אותה מראה לאנשים מסביבו

מקרים מהעבר אתה ניהיה כל כך אדיש שכבר לא איכפת לך מכלום

הוא מבין שאנשים יכולים לפגוע בו אפילו אם זה אנשים קרובים אליו. אז הוא מתחיל להסתיר את הרגשות ולאט לאט להפוך לבול עץ לידם.

אני הייתי ככה, אנשים כל הזמן השתמשו במה שאני אמרתי להם עליי נגדי וזה פגע בי כל כך אז החלטתי להסתיר את הרגשות שלי מפניהם על מנת לא להראות חולשה. זה עובד עד היום ואם פוגעים בי אני פורק את זה לבד.

לבכות או לספר לאנשים על עצמך זה כמו לדמם ליד כריש. רגשות זו החולשה הכי גדולה שיש לבני אדם.

בן אדם שנפגע כל כך הרבה מאנשים שכבר אובד לו הרגש והוא לא מרגיש כלום והוא נעשה אדיש להכל

שואל השאלה:
^ אבל למה אנשים פגעו בו? עם כוונה או בלי כוונה?

אולי ניצלו את זה שהוא חלש וזה בכוונה

אני לא חושב שזה לאבד, אלא לשכוח מהרגשות שלו. אף אחד לא מאבד לגמרי.

זה לרוב קורה אני מאמין מטראומות או מהשפעות סביבתיות

אין דבר כזה

לאף אחד אין רגשות בכלל.
כל אחד מרגיש משהו גם אם הוא מסתיר את זה או מנסה להדחיק את זה זה עדיין שם.

בנות

הוא היה בדיכאון ומצבו הנפשי הידרדר והוא לא סיפר לאף אחד , וזה קרה לי

אני אישית חושבת אין אנשים אין להם רגשות, אבל כן יש אנשים שמסתירים או שרגשות שלהם לא מתבטאות כמו שאר האנשים או שהרגשות אצלם חלשים.
אבל אם כן יש אנשים שלא מרגשים כלום זה כנראה בגלל מקרים שקרו להם בעבר

כשאתה נמצא במצב הישרדותי למשך מספיק זמן.

תראי אדם יכול להרחיק את עצמו מאנשים ולהרחיק אנשים מהלב שלו. זה יכול להיות לדוגמה כי הוא פוחד להיפגע (שוב)

אובחנתי עם הפרעת אישיות סכיזואידית אז כנראה זאת הסיבה בשבילי

זה יכול לנבוע מהרבה דברים
יש הפרעה כזו ואני לא בטוחה במדוייק אבל זו הפרעת דה-פרסונליזציה/דה-ריאליזציה (הפרעת ניתוק) לפי גוגל מוזמנת להעתיק את השם ולחפש אבל בכלל ההפרעה הזו יכולה להיגרם מטראומה בילדות בעיקר התעללות מינית הזנחה רגשית והתעללות זה קורה גם מסמים ואירועים חריגים שמהווים סכנת חיים וגם גורמים פסיכולוגיים שהבן אדם במצב נפשי קשה במשך הרבה זמן שמלוויה וחרדות ופאניקה ולחץ

יש, אבל לומדים למה לייחס יותר חשיבות ולמה פחות.

כנראה ממקרים שהיו לו בעבר

בדרך כלל זה קורה מבדידות, דברים שקרו/צלקות נפשיות וכמו שtzalach אמר זה יכול לקרות גם מתוצאה של כדורים פסיכיאטרים...

דברים שקרו לא בעבר אבל תמיד היה איך שהוא רגש

אני מניחה שמפגיעות ואכזבות,
אדם שסופג פגיעות מרובות מכל מיני אנשים שחשובים לו בחייו, הוא סופג בנוסף אכזבות בין אם זה בעבודה, במסגרות, מול אנשים ואפילו במעשים, ובחיים עצמם, יכול להביא מצב של חוסר רגשות וחוסר חשיבות לחיים. למצב של איבוד טעם כלפי הכל, ואדם כזה מוותר על עצמו - כי בסופו של דבר הוא מדחיק רגשות, והוא לא נותן להן לצאת אל בחוץ. נכון, זה עצוב ואני חושבת שרצוי וחובה לטפל בזה במידה ומישהו מגיע למצב הזה.

הי אנונימי,

אני קורא את השאלה שכתבת ונדמה שאתה במצוקה או מחפש תשובה לשאלה שמסעירה את הנפש... איני יודע מה הביא אותך לכתוב את הדברים, האם בדידות, אכזבה או דבר מה אחר, אבל אתה לא חייב להישאר עם זה לבד...

יקר, אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ורוצה להזמין אותך אלינו לצ'אט האנונימי שהעמותה מפעילה, בו תוכל לשתף ולהתיעץ איתנו על כל נושא שתבחר... אנחנו נקשיב וננסה לסייע כמה שנוכל...

מחכים לך,
מתנדב סה"ר

שואל השאלה:
^ הכל טוב יש לי חברה ואני במצב מעולה. עובד בהייטק

שואל השאלה:
סתם סקרן

לדעתי זה כי היו לו יותר מדי רגשות .. כשאתה לא יודע איך להתמודד איתם אתה פשוט נכבה

כמה אדג' לורדס :גולגולת: והוא נולד ככה
אין כזה דבר חסר רגש לגמריי יש חסר אמפתיה נגיג
חסר רגש זה ניסים המורה שלי מכיתה ו' שניסה לשים קץ לחייו והפך לצמח

אין דבר כזה (אל תשנאו אותי) אבל אני מבינה על מה אתה מדבר. יש דיכאון, יש דיסוציאציה, יש טראומה. לפעמים זה הלם משינוי פתאומי (הכל יחסי, זה יכול להיות משהו כמו לעבור בית ספר) שפשוט מוחק הכל ומשאיר אותך כמו בובה. חרדות לא משאירות הרבה מקום לרגשות, אתה פשוט על הקצה כל הזמן. לחץ. עוד דברים. לבני אדם תמיד יש רגשות, אנחנו פשוט יכולים לא לשים לב אליהם. בשביל זה יש לנו מוח.

כשבנאדם עובר יותר מדי יותר ממה שהוא מסוגל להכיל זאת הברירת מחדל של המוח להקל קצת על הלב

המון הכחשה, מניסיון כלהט"ב בסביבה הומופובית וטרנספובית, שנים בכלל לא חשדתי על עצמי שאני בי, למרות שהיו לי גם רגשות לבנים, ורגשות רגילים - אני גם ילד רווחה, אצלינו במשפחה מרגישים רק כעס. וגם עברתי חרם בבית ספר, להרגשתי. אז המוח שלי הבין שלאף אחד לא אכפת ממני.מסקנה, זאת תגובת הישרדות.

כדורים