מה לעשות עם בא לי פשוט להפסיק לחיות?

להתאפק עד גיל 120

לשבת רגע עם עצמך, לעשות את הדברים שאת אוהבת
לדבר עם מישהו ולפרוק את מה שעל ליבך, אולי להם יש דרך לעזור או אפילו רק להקשיב.
(אגב אני פה❤)
למצוא משהו חדש ומעניין שישאיר את המקום הזה מסקרן עבורך
אין טעם לחשוב על משהו אחר כשהדברים בעולם הזה הם זמניים, ממשיכים וממשיכים עד שעוברים הלאה.

^^אני מת סבתא ליקריץ את גאונה

שלום לך יקרה. רגעים כאלו של יאוש עמוק או תחושת לבד עם כל הבעיות שמסביב תוקפת הרבה אנשים ברגעים מסויימים. ברגעים כאלו הכל נראה סוף העולם. ואז... משהו טוב קורה. והיחס משתנה. מסביב יש הרבה דברים טובים שיכולים להסיט את המחשבה לכיוון נכון. ארוע מעניין, חבר שמתקשר, מישהו שאפשר לשתף שמקשיב ועוזר להבין יותר טוב. מוסיקה או טיול מעניין. חייבים לצאת לשם - לדברים הטובים. בדיוק סביבך במעגלים די קרובים יש אנשים שמרגישים בדיוק כמוך. בעצם לכולם זה עובר. חייבים לדבר עם משהו קרוב, במשפחה, בביה"ס, חברים או יועצות. לדבר, לשתף, לספר. לעשות רשימה של הדברים הכן טובים שיש מסביב ולהבין שמי שעושה משהו משעמם למעניין וטוב זה את/ה. אם צריך לחפש חוג מעניין, ספר, פעילות ספורט, או תנועת נוער חדשה ... לא להתעצל ולנסות. ואם הכל נשאר שחור ולא מצליח להתייעץ ולפנות לעזרה. שווה לנסות. בהצלחה

יקרה, מהמסרים של הפוסט שלך, אני משער שאת נאלצת לשמור בבטן הרבה.
שאת נאלצת להציג תמונה ורודה מאשר התחושות שלך, ובפנים אולי את סוחבת תחושות שמלאות בעצב ובצער על עצמך.
נשמע שאת מתקשה לסחוב את היומיום, אולי מרוב הצפות וטרדות.. האם יש לך דמות קרובה כלשהי שאת משתפת אותה? את מודעת לחשיבות שבשיתוף? למרות שזה קשה..

אני כותב לך כמתנדב בסה"ר - סיוע והקשבה ברשת.
את מוזמנת אלינו לצ'אט, לדבר עם נציג מנוסה, לפרוק, להתייעץ.. ולנסות לבחון ביחד כלים שיכולים לסייע לך עם ההתמודדות המבהילה שמלווה אותך.

שלך, מתנדב סה"ר