היי, אני רוצה לפרוק כי אין לי למי תאמת אז , אני אשמח אפ תקראו את הסוף.

לא היו לי באמת חברים , מגיל שלוש תמיד חיפשתי ילדים לשחק איתם אבל כולם חשבו שאני מוזרה. ובגן בכלל עברתי ילדות קשה בגן , הזכרונות שאני זוכרת מהגן זה שהייתה ילדה אחת שתמיד אמרה לכולם לא לדבר איתי ואמרה לכןלם שאני כבשה מכוערת. ואני לא עשיתי כלום. והילדה הזאת הייתה איתי כל היסודי והיא גרמה לי לסבל. והדבר היחידי שאני זוכרת מיסודי שסבלתי בגלל הילדים שם ולא נהנתי. אחרי היסודי עברתי עיר , ועדיין לא מצאתי מישהו שבאמת מבין אותי , ואני עד היום לא מבינה למה דווקא אני זאתי שסבלה כל הילדות שלה בגן וביסודי ובכתה בשירותים במסיבת סיום של כיתה ו בנתיים שכולם נהנו, למה דווקא אני. אני מנסה להבין שנים למה עושים לי את זה למה אין לי חברים, אני תמיד מבקשת סליחה ואני לא מבינה מה עשיתי רע. בקיצור כן