איך לאהוב את עצמי ללא תנאי?

להסתכל על הצדדים הטובים בך.

ולא.

חא, אני ממש לא אוהבת את עצמי אבל אני מנסה לשנות זאת... תנסי לשנות את מה שאת לא אוהבת בעצמך.

אוהבת
עשיתי בקטנה
הבנתי שאני החברה הכי טובה של עצמי ושאני לא תלויה באף אחד ושאני צריכה להתייחס אל עצמי הכי טוב בעולם כי אף אחד אחר לא
מקווה שזה ישתפר אצלך, הכל בראש פייק איט טיל יו מייק איט

כן, כמובן, עבדתי קשה והצנעתי את עצמי לנקודה מסוימת, לא אומר שאני מאמין שאני פחות טוב מאחרים, ההפך הגמור. אבל ברגע שאני מרגיש שמישהו יותר טוב ממני אני שואף ללמוד ממנו.

וכן האהבה שלך לעצמך יכולה להיות תלויה באהבה של אנשים אחרים אליך. זה דבר לגיטימי. בני אדם הם יצורים סוציאלים ואנחנו מרגישים מלאים בעיקר כשאנחנו עוזרים אחד לשני.

כמובן שאם הvalidation של אנשים אחרים הוא כל מה שאת צריכה אז ברגע שלא תהיה לך אותה את תאבדי אהבה עצמית.

אז לפני שאת אוהבת אנשים אחרים ומחפשת אהבה תאהבי את עצמך. בלי אהבה עצמית אין שום סיכוי שתבוא אהבה מאחרים.

עברתי תהליך עם עצמי, ואת האמת? אין שיטה.
פשוט הבנתי שלא משנה מה, אני לא הטעם של כולם(מבחינה חיצונית ופנימית) אבל העיקר שאני הטעם של עצמי (:

לעלות את הערך העצמי.
וכן זה תהליך ארוך ואפילו קשה
אם תצטרכי עזרה מוזמנת לפרטי

לא אני ממש לא אוהבת את עצמי אני שונאת את עצמי :(

ולגבי איך אני באמת לא יודעת

זאת תשובה קצת ארוכה וקצת שונה, אבל אני באמת מקווה שתקראי את זה בראש פתוח.

את שואלת איך לאהוב את עצמך? השאלה הספציפית הזאת, היא הבעיה הכי גדולה. אני רצינית.
למה זה בעייתי לשאול? כי זה גורם לך להאמין בטעות שאת לא אוהבת את עצמך וזה שקר כואב ואפשר להוכיח את זה.
זה נשמע לא הגיוני, אבל בבקשה כשאת קוראת את זה תשמרי על ראש פתוח.

הרבה אנשים מתבלבלים בין אהבה עצמית/ הערכה עצמית/ בטחון עצמי ודימוי עצמי- משתמשים במושגים האלה באופן חופף, אבל הם שונים אחד מהשני.

אז קודם כל, אהבה עצמית זה הבסיס להכל, את לא יכולה לא לאהוב את עצמך, אפילו כשאת מרגישה שאת שונאת את עצמך, ביקורתית ואכפת לך יותר מדי מדעות של אחרים- זה הכל נובע מתוך אהבה. אהבה כואבת ולא הכי אידיאלית, אבל זאת עדיין אהבה עצמית. את לא חייבת להאמין לי, את מוזמנת לבדוק בעצמך- תשאלי את עצמך- כשאת דואגת ממה אנשים אחרים יגידו, מה עומד מאחורי זה? רוב הסיכויים שזה הפחד מדחייה. כדי לא לחוות את הכאב שיש בדחייה הזאת מהחברה- את מעדיפה לפגוע בעצמך, רק כדי שלא ידחו אותך. הביקורת הזאת נועדה כדי לשמור עלייך מפני סכנה (לא ממשית, ברוב המקרים, אבל זה המנגנון שעומד מאחורי זה); ברגע שאת מבינה שהמטרה של הביקורת העצמית היא לא באמת לפגוע בך, אלא לעזור לך- את תראי שהכל משתנה. זה לוקח קצת זמן, אבל רק תנסי את זה.
את גם מבינה שאם עכשיו את שופטת את עצמך על משהו שעשית; זה לא מעיד עלייך שאת שונאת את עצמך, מחשבות ורגשות באים והולכים- את משתנה בכל רגע, את תמיד אוהבת את עצמך. רק גרמו לך ולהרבה אנשים אחרים (גם לי), להאמין שזה לא נכון- שאת שונאת את עצמך. זה קשור גם לאופן החינוך שלנו, קודם כל תשקיע- אחר כך תקבל אהבה מהסביבה. אבל אהבה באה לפני הכל!! אם לא היית אוהבת את עצמך, לא היית עושה כמעט כלום ואפילו לא היית שואלת את השאלה הזאת.

הערכה עצמית- זה האופן בו את מעריכה את עצמך. איך את יכולה להעריך את עצמך? הערך שלך לא נמדד במילים, לא במספרים ולא בשום דבר אחר. הערך שלך לא תלוי במראה שלך, לא תלוי בהישגים שלך, כמה חברים יש לך, כמה כסף יש לך. לא תלוי בשום דבר!! יש לך ערך כי את קיימת בעולם. זהו. תכניסי את זה טוב לראש שלך ותזכרי את זה, את מספיק טובה בדיוק כמו שאת ואת לא צריכה להיות "טובה יותר".
האמת שהסיבה למחשבות האלה שאומרות "אני לא מספיק טוב" זה בגלל שגרמו לנו להאמין שרק דרך ביקורת ושנאה עצמית אפשר להשתפר. בהתחלה זה נשמע הגיוני, הרי אם היית חושבת שאת מספיק טובה- מה היה המניע שלך? זה מנגנון הגנה ששוב, נובע מאהבה שלך לעצמך והרצון להגן עלייך מפני דחייה מהחברה. הוא קיים, כדי לשמור עלייך, אבל זה לא צריך להיות ככה. כשחושבים על זה לעומק, המשוואה הזאת שאומרת "אני לא מספיק טובה- אני צריכה לשפר את עצמי ואז אהיה ראויה לאהבה." לגמרי מנוגדת להגיון! הכוונה מאחורי כל הביקורות וכל הכאב היא טובה, אבל זה עדיין מנוגד להגיון, הרי אי אפשר לצמוח ולגדול בלי אהבה ועוד יותר מכך- ברגע שאת מבינה שאת מספיק טובה כמו שאת ולא באמת חייבת להשתנות, השינוי יהיה מהיר כי את תפסיקי להפריע לעצמך לגדול ולהתפתח באופן טבעי. הטבע שלך, של כולנו זה ללמוד ולהתפתח. לא צריך שום ביקורת עצמית כדי שזה יקרה.

דימוי עצמי- זה עוד משהו שחשוב לשים עליו דגש. דימוי, מהמילה דמיון- איך את מדמיינת את עצמך בראש שלך? הדימוי העצמי שלך משפיע על האופן בו את חושבת על עצמך, על ההתנהגות שלך ועל ההערכה העצמית שלך. הרבה פעמים הדימוי העצמי שלנו נגזר מאירועים שקורים בחיים, אירועים נקודתיים וקטנים שבאופן עצוב אנחנו הופכים לאישיות שלנו. אם לדוגמה נכשלת במבחן- זה לא הופך אותך לכישלון. חשוב מאוד לדעת להביט על הדברים בפרופורציות, כי החיים הם לא קצרים והדברים האלה לא מגדירים אותך. למעשה, איך אפשר בכלל להגדיר מישהו שמשתנה כל רגע? מי שהיית אתמול זאת לא מי שאת היום וזאת לא מי שתהיי מחר. את כל פעם בן אדם אחר, אז את לא חייבת להישאר באותה תבנית. את נשארת שם; כי זה מוכר ונוח, אבל את לא חייבת.

בטחון עצמי- אני חושבת שבאמת הכי הרבה אנשים מתבלבלים בין בטחון עצמי לבין אהבה עצמית, אבל מדובר בשני דברים שונים.
קודם כל; מה זה באמת בטחון עצמי? זה מאוד פשוט, אבל אנשים אוהבים לסבך את זה.
בטחון עצמי= לבטוח בעצמך שתוכלי להסתדר עם כל סיטואציה שתבוא.
זה לא אומר שאת מוחצנת וקולנית ולא מפסיקה לדבר
זה לא אומר שאת תמיד בטוחה בכל דבר שאת עושה, במיוחד אם זה משהו חדש, תמיד יהיו ספקות וזה הכי בסדר בעולם. את צריכה לסמוך על עצמך ולפעול.
זה לא אומר שאת חסרת פחד, כי פחד הוא לא ההפך של בטחון, אלא הרצון לשליטה
בטחון עצמי זאת הרגשה פנימית
זיוף בטחון עצמי מוביל לבטחון עצמי מזויף. למעשה, זה הדבר שהכי פוגע בבטחון שלך כי אחרי הכל, הבסיס של בטחון עצמי הוא כנות.
תשאלי את עצמך שאלה- האם את תבטחי במישהו שמשקר לך? ברור שלא!
אם את משקרת לעצמך, איך את יכולה לבטוח בעצמך? את לא יכולה.
אז הצעד הראשון לבטחון עצמי: להפסיק עם השקרים העצמיים. אם את עצובה ואת משקרת לעצמך שאת שמחה ומאושרת, את פוגעת באמון שלך בעצמך. זה לא אומר כמובן שאת לא יכולה לעודד את עצמך, אבל את לא צריכה לשקר לעצמך שאת מרגישה טוב. כשאת מקריאה משהו מול אנשים ואת מרגישה את הלחץ ואת ההתרגשות, במקום להלחם בתחושה ולגזול מעצמך טונות של אנרגיה- תני לעצמך להרגיש בדיוק מה שאת מרגישה ותעשי את הדברים עם הפחד הזה. תהיי בטוחה כשאת בוכה או צוחקת או עושה כל דבר, שזה מה שצריך להיות. לא שום דבר אחר. דבר נוסף, חשוב לא פחות-לקיים הבטחות לעצמך, לא משנה מה זה. לא תמיד אפשר, אבל כן להשתדל כמה שיותר. זה מאוד עוזר, ברגע שאת מקיימת הבטחות את בונה את הדימוי שלך בתור מישהי שבטוחה בעצמה, ואם כבר מדברים על דימוי עצמי, זה המקום להזכיר שבטחון עצמי הוא לא משהו קבוע ולא תמיד יש בטחון, אבל כמה רגעים של חוסר בטחון לא מעידים על הכלל, אז אל תמהרי להדביק על עצמך תוויות.
שתדעי שבטחון עצמי הוא לא הכרחי בכלל לפעולה ובדרך כלל מגיעה אחריה. את עושה דברים בלי בטחון, כי זאת הפעם הראשונה ואחר כך הבטחון נבנה אצלך כי את כבר מכירה יותר טוב את המצב.
טיפ נוסף ואחרון, תשחררי שליטה. שליטה מוגזמת וקיצונית גורמת לבעיות. שליטה נובעת מהרצון לוודאות ובטיחות, אבל שום דבר לא וודאי בחיים האלה ויש מעט מאוד דברים שאת יכולה לשלוט עליהם. את לא יכולה לשלוט על מה שאנשים יגיבו או יעשו, את לא יכולה לשלוט על אירועים שיקרו. את יכולה לשלוט רק על התגובות שלך. זה הדבר היחיד שאת יכולה באמת לעשות. תנסי את זה, כשאת פונה לאנשים ומדברת איתם- במקום לדאוג מה יחשבו עלייך ומה יגידו (מה את, קוראת מחשבות? את לא יכולה לדעת את זה), תבואי בגישה מתעניינת ותפתחי אליהם ופשוט תבדקי מה קורה, בלי לחזות את העתיד. את לא מגדת עתידות, את לא יכולה לדעת מה יקרה.
גם שליטה עצמית מוגזמת פוגעת בבטחון עצמי. לחץ, אני מכירה את זה מקרוב. כל החיים שלי כמעט הלחצתי את עצמי בקשר לעבודות בלימודים, פחדתי שאם אני לא אציק לעצמי אז אני אשכח הכל ולא אעשה כלום, הלחץ השפיע עליי באופן נפשי ופיזי ברמה קיצונית ובמבט לאחור אני מבינה שהוא יותר הועיל מאשר הזיק לי; כי הוא גזל ממני המון אנרגיות. פחדתי לנוח כי פחדתי שזה יהפוך את העצלנות שלי לתמידית, כן זה לא היה חכם במיוחד, אבל ככה חשבתי.
באותה תקופה גם ראיתי מלא סרטונים על פרודקטיביות והייתי ממש מושפעת מהם והרגשתי שאם אני לא מותשת בסוף היום- לא עשיתי מספיק ואני לא שווה מספיק. בגלל זה ממש חשוב לי לחזור על זה- הערך העצמי שלך לא תלוי בשום דבר והוא אינסופי והלוואי שהיו פה הדגשות כי את לא מבינה כמה זה חשוב, כל מה שאני כותבת פה זה חשוב וזה באמת יעזור לך אבל תקראי את הכל.
טוב, אז המשך הסיפור- זה התחיל בערך קצת לפני הצבא, בתקופת הבגרויות. באמת הייתי קצת עצלנית ולא אהבתי כל כך ללמוד,, אז חיפשתי דרכים להשתפר ולצערי לקחתי את זה למקום קיצוני מדי שבקושי הרשיתי לעצמי ליהנות ואפילו הרגשתי רע אם אני נהנת במקום לעשות דברים "חשובים ורציניים". זה מצב שדרך אגב הרבה אנשים סובלים ממנו, לא רק אני. אבל זה לא המקום לדבר על זה עכשיו. טוב בכל מקרה; שנים של לחץ וחוסר מנוחה לא רק בלימודים עשו את שלהם; נקודת המפנה המשמעותית הייתה בחופשת סמסטר האחרונה שלי, כשהייתה לי עבודה כזאת מתישה שהדרך היחידה שיכולתי להכין אותה הייתה להבטיח לעצמי לשחק בסימס אחרי שאסיים. עד אז, בחיים לא שיחקתי בזמן לימודים כי פחדתי שאתמכר ולא אלמד בכלל. אבל מה שקרה היה בדיוק הפוך! סיימתי את העבודה הכי מהר; ויום למחרת, למדתי שלוש שעות רצוף בלי שום בעיות בכלל, כשבדרך כלל אני לא מצליחה ללמוד אפילו חצי שעה.
הדבר הכי חשוב שלמדתי, זה לסמוך על עצמי. בעיקר היום, במצב שאפשר לבקש עצות ועזרה מכל אחד- שוכחים להקשיב לקול הפנימי שלנו ולעבוד בקצב שלנו ובדרך המתאימה לנו. תלמדי לסמוך על עצמך. אני הייתי מושפעת יותר מדי מאנשים שאפילו לא מכירים אותי ונתתי להם להחליט איך אחייה את חיי. זאת הייתה טעות ואני לא רוצה שזה יקרה גם לך. זה מה שהורס מוטיבציה, כשאת פועלת מתוך תחושה של הכרח ולא מתוך רצון אמיתי. כשאני אומרת לאנשים שאני לא מכריחה את עצמי לעשות כלום, הם חושבים שאני סתם במיטה כל היום עם הטלפון, אבל זה לא נכון. מה שאני מתכוונת זה שאני לא דוחפת את עצמי בכוח כשזה לא הזמן הנכון, אם זה לא הזמן ללמוד או לצאת עם חברים, זה בסדר וזה יכול לחכות, למעשה ברגע שהפסקתי להכריח את עצמי לעשות דברים ב"דרך הנכונה" אני מצליחה לעשות הרבה יותר; כי אני לא נלחמת עם עצמי. מוזמנת לבדוק את זה בעצמך ותראי שזה נכון. בכל מקרה, קצת חפרתי חח אבל מקווה שתקראי את זה באמת עם ראש פתוח ושולחת לך המון אהבה :)

שואל השאלה:
אנונימית אני כל כך מודה לך על התשובה המושקעת והחכמה שלך, אני מזדהה פה עם כל כך הרבה ממש שכתבת ואת באמת גורמת לי לשאול כל כך הרבה שאלות לגבי עצמי, אני ללא ספק הולכת לחזור אל התשובה הזאת יותר מפעם אחת.
תודה רבה❤

תמיד שמחה לעזור :)