גם לכם יש תנאים בשביל עצמכם מתי אתם יכולים לאהוב את עצמכם? זה נורמלי שיש לי?

שואל השאלה:
אני שונאת את עצמי עכשיו מאוד כי אני בבוקר בטלפון

תניחי את הטלפון בצד

שואל השאלה:
אני לא יכולה אוף זה קשה מדי וגם אין לי מוטיבציה לכלום כי אני גרועה

תנסי להשקיע בעצמך בדברים אחרים.
לעשות כושר וכו

לא, אני משתדלת לאהוב את עצמי כמו שאני אבל כן מודעת לחסרונות ולא שלמה איתם

לא, פשוט יש לי ימים טובים יותר ופחות.

אם את אוהבת את עצמך לפי תנאים משמע שיש לך תמונה של איזה אדם את צריכה להיות.
כל פעם שאת עומדת בתנאים של התמונה את מרוצה ואוהבת את עצמך וכול פעם שפיספסת את התמונה/ עוד לא הגעת לשם את לא אוהבת את עצמך, את מאוכזבת.

האם זה הגיוני? כן.
האם זה בריא? לא.
כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר בְּטֵלָה אַהֲבָה, וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם;..." (מסכת אבות)

תחשבי על מישהו שאת אוהבת.
האם את אוהבת אותו רק כאשר הוא מתנהג 'יפה' או שאת אוהבת אותו גם ברגעים הפחות טובים שלו?
לאהוב לעיתים זו עבודה.
השאלה היא האם מוכנה לכך?
אני חושבת שכשאוהבים מגיעים למקומות גבוהים יותר מאשר שנמצאים בדיסונס.
אם תואהבי את עצמך גם ברגעים הפחות טובים שלך תצליחי לעלות את הרגעים האלה ולהיות טובה יותר.

אני לא זוכרת את המקור אבל יש קטע שמדבר על מישהו שעושה חישוב לפני הקב"ה על העוונות של האדם והוא אומר שתכלס 13 אין לאדם עוונות ואז מחצית חייו כמעט עוברים בשינה וכך מוריד מהזמן עוד ועוד דברים ויוצא שהזמן שנשאר לאדם לחטוא הוא מועט מאוד ולכן הוא בחזקת נקי וצריך למחול לו.

מה הרעיון?
שאנחנו מכלול. יש לנו נטיה להיתפס לדברים הלא טובים שבנו אבל באמת באמת אנו רובנו טוב ואם נסתכל על הדברים בפורפורציה נכונה נצליח לתת להם את המקום הראוי.

לפעמים אני מרגישה שיש לי וזה הגיוני לגמרי

אין לי אבל זה נורמלי

כן בטח מביקורת עצמית פרפקציוניסטית איפשהו זה טוב