לא יודעת מה לעשות בקשר לחבר שלי..

אני בת כמעט 15 ויש לי חבר בגילי, הוא גר רחוק ממני אז אנחנו לא מתראים הרבה, משהו כמו פעם פעמיים בשבוע. אנחנו מכירים המון זמן ויחד כמה חודשים. הוא בן אדם אדיש, הוא לא מראה יותר מידי שמחה או נכונות כלפי משהו, וזה תמיד ככה. כן זה מפריע לי כי אני בן אדם מאוד אמוציונלי ורגיש אבל מה אני אעשה - זה הוא ואני אוהבת אותו (הוא כן אומר לי שהוא אוהב אותי ונחמד אליי והכל) .
אנחנן רבים הרבה, מלא. אולי אפילו כל יום, וזה קשה מאוד - אני יודעת שזה בגללי, כי קשה לי שהוא אדיש. אבל העיניין הוא שהוא אפילו לא מראה שאכפת לו לגבי הריבים, אם אמרתי לו משהו שאין לו מה לענות עליו הוא פשוט עוזב את זה ואנחנו לא מדברים עד שאני כותבת הןדעה אן שמישהן כותב בוקר טוב ביופ שלמחרת, וזה קשה, מאוד. אני יודעת שהוא אוהב אותי, ואני יודעת שאני אוהבת אותו. אבל קשה לי איתו ולו איתי.. ממש ואני לא יודעת מה לעשות. כשהוא לא פוגע בי אני פוגעת בו.. (בלי כוונה משני הצדדים כמובן).
אני מדברת איתו על להיפרד (לא שזה כזה יפה מצידי - אבל אני לא אומרת לו סתם) אבל זה באמת קשה לי ואני אוהבת אותו .
הוא גם מעדיף את המשפחה והחברים שלו עליי וכשאמרתי לו את זה הוא לא ניסה להכחיש ואני מעדיפה אותו על כל דבר.. זה גם משהו לא נעים.
כן כן - דיברתי איתו על כל זה מלא פעמים כי אני לא בן אדם ששומר בבטן בכלל. אבל זה לא עוזר. וקשה לי. וגם כשקשה לו הוא פשוט לא מדבר איתי. ואני הכי לא כזאת.. אף פעם לא הייתי, אבל בזמן האחרון.. לא בא לי לדבר איתו אני נפגעת כל כך הרבה וזה כבר לא כיף לי לדבר איתו..
לא יודעת מה לעשות..