לא יודעת להתמודד עם זה כבר (ארוך)

הביטחון העצמי שלי תמיד היה די גבוה, וגם כשהוא לא היה נתתי לעצמי בוסט של ביטחון ואהבתי את עצמי עם כל חיסרון שיש ולא חסר כאלה.
אני תמיד יכולתי להגיד בלב שלם שאני אוהבת את עצמי, וזה מאוד מופגן כלפי חוץ.
כן, אני לא כל היום מדברת על עצמי או בוהה בעצמי, ברור, אבל אף פעם לא הייתה לי בעיה לצחוק על משהו בי ושנייה אחר כך לתאר את כל מה שאני אוהבת בעצמי.
זה גרם להרבה חברים שלי להסתכל עליי בתור אדם מיוחד, תמיד אני מקבלת כל כך הרבה מחמאות מהם והם תמיד כל כל בטוחים שאי אפשר לפגוע בי בשום צורה, ולכן הם גם נוטים לדבר איתי כשקשה להם כי הם יודעים שתמיד אתן את מה שאני חושבת ולא מה שהם רוצים לשמוע.
הבעיה שזה משפיע עליי.
יוצא מצב שאני מרגישה לא בנוח לפרוק לאף אחד כי הם מרגישים שאני אדם שיודע להתמודד עם הכל מצוין והם לוקחים מזה את הביטחון לעצמם.
הרבה מהם נהגו לפגוע בעצמם פיזית המון, ואחרי תקופה שהכרנו הם הבינו כמה הם מדהימים ולא צריכים את זה, ועוד הרבה אחרים שפשוט עלה להם הביטחון כשהם ראן דרכי כמה קל וכיף להרגיש טוב עם עצמך.
אני מפחדת שלתת להם לראות כמה אני יכולה להיות חסרת ביטחון יגרום להם לחזור למה שהיה, שהם פתאום יחשבו שהכל הצגה וירגישו שזה נכון גם לגביהם.
זה פשוט חונק שאין את האדם הקרוב הזה לדבר איתו, ההוא שחשוב לי ואני רוצה ש*הוא* ישמע אותי ולא סתם אנשים.
ואין לי מישהו כזה כי כולם כל כך פגיעים, הם עשו דרך מטורפת ואני מפחדת כל כך להרוס להם
מה אני יכולה לעשות? איך אני יכולה לדבר על דברים שמפריעים לי בחיים ולפרוק בלי להרוס את מה שהם בנו לעצמם?