אמא שלי מתנהגת אלי ממש מגעיל. אני לא יכול לסבול את זה (פריקה)

אני מבקש ממנה דברים ממש פשוטים, והיא בכוונה עושה לי "בדווקא" ואומרת לי "לא", כאילו בשביל להתנקם בי על דברים שאני לא רוצה לעשות
וזה פשוט מגעיל אותי. אני חושב שאני אמור ללמוד מוסריות מההורים שלי בכל גיל, והם אשכרה רק מראים לי שלהתנקם זה המטרה.

עכשיו, כשאני מסרב משהו זה בגלל שאני באמת לא יכול פיזית או נפשית, ואני יודע שהתוצאה מהבקשה שלהם לא טובה *בשבילי*.

זה אולי ישמע טיפשי מצידי, אבל סה"כ ביקשתי ממנה קצת מכמות מתוקים גדולה שהיא קיבלה מפורים ושאלתי אותה אם אפשר קצת, והיא פשוט אמרה לי "לא, זה שלי". עכשיו, ברו, היא בכלל לא אוכלת את זה, אמא שלי בעודף משקל די משמעותי, והיא מנסה לרדת, וכשהיא אמרה את ה"לא" זה היה בקול כ"כ נקמני ומרגישים שהוא עושה את זה בדווקא
וזה כ"כ מכעיס אותי
כאילו, מה הקטע שלה דיי, למה אני צריך לגדול עם אמא כ"כ ילדותית
ועוד זה ממש מקשה עלי להישאר אדם טוב, אני מרגיש שזה משחית אותי, את הצד שבי שרוצה להיות טוב, מרגיש לי שבגלל שאני לא מביע כעס - כולם מרגישים בנוח להיטפל אלי

זה גורם לי לרצות להיות אדם רע שכועס ואז כולם ידעו לא להכעיס אותי
אני לעיתים רחוקות בוכה בליבי, באמת שאין לי כוח כבר לשטויות שלהם

איך להתמודד? מה לעשות?

אני מרגיש כל כך עייף מכל המשחקים שלהם