אני חייבת להבין משהו,ביומיים הראשונים שהיה את הרעידת אדמה כולם נלחצו והיה להם אכפת מטורקיה וכל ההרוגים

זה כמו המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אין כלכך הרבה מה לעשות. הביאו כוחות לנסות לחלץ את מי שיכלו (גם מישראל). בסוף כולם ממשיכים בסדר היום שלהם, כל עוד זה לא פוגע באף אחד אישית.

ברור שילחצו יותר בהתחלה, מההלם.
ככל שעוברים הימים מדברים על זה פחות אבל זה עדיין נושא בוער.
אולי לא בארץ שלנו אבל האנשים שאיבדו משפחות זוכרים הכל.

הממ - טוב, אני חושב שזו שאלה ממש טובה. אני חושב שלכולנו יש "טווח קשב קצר" - ואנחנו לא יכולים להישאר ממוקדים בדבר אחד לאורך זמן. אז, זה לא שלא אכפת לנו מהאנשים שמתו ברעידת האדמה - זה פשוט שיש לנו כל כך הרבה דברים אחרים שקורים בחיינו שאנחנו לא יכולים לחשוב על זה כל הזמן. לכן, עלינו להמשיך הלאה ולהמשיך לחיות את חיינו - גם כשקורים דברים רעים. זה דבר שקשה לקבל - אבל זה רק חלק מהחיים.

אי אפשר לחיות בדיכאון