אני מרגישה עצב עצב עצב ועצב ובכי

כשזה קורא לי אני מזכיר לעצמי שהם עכשיו נמצאים במקום טוב, במקום שאין גוף שמגביל אותך או כאב שגורם לך לסבל.
שנית אני יודע שהם לא באמת עזבו אותי, הם תמיד כאן איתי.
"חיים לעולם לא יכולים למות, הם פשוט ממשכים הלאה"

שואל השאלה:
כשאני נזכרת בזכרונות ישנים והאנשים שנפטרו אזאני מתחילה להכנס ללחץ וכמעט אבדתי את הזכרון בפעם האחרונה

זה בגלל שאת חיה בחוסר וודאות.
ברגע שתפנימי שכל מה שקורה אמור לקרות החיים שלך יהיו הרבה יותר קלים תאמיני לי.

קחי דוגמה, שני אנשים עם אופי דומה ואורך חיים מאוד זהה מקבלים איזשהי מחלה קשה.
האחד נכנס לדיכאון ומתמרמר על החיים, השני לעומת זאת לוקח את הדברים בהבנה ובהכלה.
חשבת פעם למה התגובות שלהם שונות?
הרי שניהם קיבלו את אותו גורל אכזר? איך היתכן שאחד נפל לדיכאון וחרדה לעומת השני שלקח את זה בהבנה...?

אם את רוצה להתגבר על החרדות והפחדים שלך את צריכה לשכנע את עצמך שכל מה שקורה אמור לקרות וכל מה שאמור לקרות קורה מסיבה כולשהי.
בני אדם צריכים סיבות.
הם לא יכולים להכיל משהו שאין לו סיבה.