11 תשובות
שואל השאלה:
מה שכן, נקודת זכות -
אני יודע שיש מתוכם דתיים אמיתיים שבאמת עושים מצוות וחסד עם עם ישראל, אז זה הצד הטוב והחיובי שאני רואה..
אבל..
מה שכן, נקודת זכות -
אני יודע שיש מתוכם דתיים אמיתיים שבאמת עושים מצוות וחסד עם עם ישראל, אז זה הצד הטוב והחיובי שאני רואה..
אבל..
אנונימי
אני בעד לישון
לא ומסיבה שאמרת (עיין שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כא).
ומסכים גם מה שכתבת אחר כך. חלק מהם אנשים טובים שעושים הרבה טוב ולא תוכמים בתערובת של נשים וגברים.
ומסכים גם מה שכתבת אחר כך. חלק מהם אנשים טובים שעושים הרבה טוב ולא תוכמים בתערובת של נשים וגברים.
אנונימי
בני גוריון
חילול ה' נורא
רפורמיות
ביטול התורה
המדינה היא האלוהים!
בקיצור -
ארגון שצריך לחדול מלהתקיים
חילול ה' נורא
רפורמיות
ביטול התורה
המדינה היא האלוהים!
בקיצור -
ארגון שצריך לחדול מלהתקיים
שואל השאלה:
שפודי
אבל תסכים שיש ביניהם גם אנשים טובים שגם עושים מצוות ושומרים נגיעה וכו
שפודי
אבל תסכים שיש ביניהם גם אנשים טובים שגם עושים מצוות ושומרים נגיעה וכו
אנונימי
כן
ואלו הבעלי תשובה שהיו פעם מבנ"ע
ואלו הבעלי תשובה שהיו פעם מבנ"ע
ממש לא, הכשלת הרבים גמורה. הרב עובדיה היה נגדם וביקש שיבואו לפניו כדי לדון מדוע זה מעורב ולא באו, עיין יביע אומר י אבן העזר כג
תכלס נראה לי שהרעיון של בני עקיבא הוא ממש יפה והמסרים שמלמדים שם אבל הקטע שזה קייטנה מעורבת זה פחות מתאים כאילו אפשר לעשות את זה מופרד לגמרי אבל לא יודעת
אני בעד בני עקיבא אבל עד רמה מסוימת
כשהייתי חניכה, עד לפני שנתיים, הסניף שלנו היה מקום טוב ודתי
היה קצת תת רמה וכזה אבל פחות
ואז נכנסתי להדרכה, והבנים של השבט שלי התדרדרו מהחברים של הבית ספר
והתחילו לעשן בסניף וגם הגיעה עליה לסניף של חניכים ערסים מהתיכון בעיר שלי
ופתאום גם מדריכות מהשחר צאחלות של החיים ברמה של פיק מי
והבנים מתלהבים מכל ציוץ שהבנות עושות להם
ואז חניכות באות עם חצאיות קצרות וחולצות בטן ויושבות על הבירכיים של הבנים ויואו איזה מצחיק זה
מזעזע ברמות, איפה בני עקיבא של אז??
כשהייתי חניכה, עד לפני שנתיים, הסניף שלנו היה מקום טוב ודתי
היה קצת תת רמה וכזה אבל פחות
ואז נכנסתי להדרכה, והבנים של השבט שלי התדרדרו מהחברים של הבית ספר
והתחילו לעשן בסניף וגם הגיעה עליה לסניף של חניכים ערסים מהתיכון בעיר שלי
ופתאום גם מדריכות מהשחר צאחלות של החיים ברמה של פיק מי
והבנים מתלהבים מכל ציוץ שהבנות עושות להם
ואז חניכות באות עם חצאיות קצרות וחולצות בטן ויושבות על הבירכיים של הבנים ויואו איזה מצחיק זה
מזעזע ברמות, איפה בני עקיבא של אז??
ברור שכע חוץ מהקטע הזה של בנים בנות תלוי פשוט איזה סניפים נגיד שלנו ממש נפרד ברמה שאין בנים בכלל כאילו כלום וגם הוא די דוס וזה אחד משלוש סניפים יחידים אוקע?! אבל בכללי מאוד מתחברת לקונספט
ממליצה לכם ממש לקרוא את הסיפור הבא:
*כתב: צוריאל רובינס*
*פסח לפני כמעט חמש שנים.*
אני משמש כיו"ר ועדת תורה וזהות יהודית בועידה הארצית של בני עקיבא.
בועדה שלי הצירים מעלים יוזמה להפרדה מגדרית חדה וברורה בבני עקיבא - בסניפים, בסמינריונים, במחנות. אפילו את פעולות חבריא ב' בסניפים ביקשו להפריד. הם הצירים בועידה ויש להם את הסמכות להוביל את ההחלטה. יש להם רוב עצום בועדה.
אני פונה ליאיר שחל המזכ"ל ואומר לו שעל פי כללי המשחק הדמוקרטיים של הועידה - לשם אנחנו הולכים. 'בוא נתייעץ עם הרב דרוקמן' הוא אומר מיד.
הרב דרוקמן בן ה 85 היה אמור להיות איתנו בועידה אך בשל דלקת ריאות נשאר בבית, וב 23:45 בלילה יאיר שחל מתקשר אליו ונותן לי לדבר איתו להסביר לו את המצב. (ניסיתי להציע שאולי זה מאוחר ונתקשר מחר בבוקר אך שחל אמר: אין מאוחר אצל הרב דרוקמן)
'זה לא טוב הכיוון שהם הולכים אליו' אומר לי הרב 'אנחנו נפסיד הרבה נשמות בדרך הזאת'. אז מה הרב מציע, אני שואל. אם זה בסדר מצידך (בסדר מצידי, כן?) אני מעוניין לבוא ולדבר איתם מחר בבוקר. לנסות לשכנע אותם.
לא עזרו כל בקשותיי שהרב ישמור על בריאותו ויישאר בבית. הרב הישיש עם הדלקת ריאות התייצב למחרת בבוקר בועידה באלון שבות. לא בשביל להנחית את דעתו אלא בשביל לנסות לשכנע. לנסות לשכנע ילדים בכיתות יא ויב. זו התנועה שלהם ולא שלי, הוא אמר, אני רק מביע את דעתי אבל הם מחליטים.
והוא ישב שעה ארוכה עם חברי הועדה שלי. והסביר עד כמה בני עקיבא שינתה את המציאות דווקא בגלל שהיא לא כפתה על אחרים אלא הובילה מהלכים בדרכי נועם. עד כמה הפרדה מגדרית זה עניין עדין ומסובך בדור שלנו והדבר האחרון שיעזור, ולא משנה מה דעתך, זה החלטות מוחלטות של ועידה.
ואני ישבתי שם נפעם. ממסירות הנפש שלו, מהתכנים הכי עמוקים שנאמרו במילים הכי פשוטות, אבל בעיקר מהיחס שלו לבני הנוער. להבנה העמוקה שלו של מה זו תנועת נוער ומהרצינות שבה הוא התייחס למנגנונים שלה.
לא הייתי תלמיד של הרב. לא הייתי מבאי הביתו. אבל הרבה ממה שאני זה בזכות בני עקיבא והרבה ממה שבני עקיבא זה בזכות הרב דרוקמן. ואולי זו הסיבה שגם אני באופן אישי מרגיש היום עצב גדול מאוד, לא רק לאומי אלא גם אישי.
בא לי להגיד על הסניף שלי, שוואלה המון חבר'ה שבאו מבתים חילוניים/מסורתיים מאוד התחזקו בזכות בנ"ע.
נכון, יש טיולים (סיירים למשל) שפחות מתאימים ואני לא יצאתי אליהם באמת.
אבל בתור מדריכה אני צהובה רצח על בנ"ע (וכן, אני דיי דוסית) ואם העתיד שלי יהיה קשור לבנ"ע אני לא אהיה מופתעת... :)
אני חושבת שבנ"ע העניקו לי המון ערכים והרבה ממי שאני זה בזכותם.
*כתב: צוריאל רובינס*
*פסח לפני כמעט חמש שנים.*
אני משמש כיו"ר ועדת תורה וזהות יהודית בועידה הארצית של בני עקיבא.
בועדה שלי הצירים מעלים יוזמה להפרדה מגדרית חדה וברורה בבני עקיבא - בסניפים, בסמינריונים, במחנות. אפילו את פעולות חבריא ב' בסניפים ביקשו להפריד. הם הצירים בועידה ויש להם את הסמכות להוביל את ההחלטה. יש להם רוב עצום בועדה.
אני פונה ליאיר שחל המזכ"ל ואומר לו שעל פי כללי המשחק הדמוקרטיים של הועידה - לשם אנחנו הולכים. 'בוא נתייעץ עם הרב דרוקמן' הוא אומר מיד.
הרב דרוקמן בן ה 85 היה אמור להיות איתנו בועידה אך בשל דלקת ריאות נשאר בבית, וב 23:45 בלילה יאיר שחל מתקשר אליו ונותן לי לדבר איתו להסביר לו את המצב. (ניסיתי להציע שאולי זה מאוחר ונתקשר מחר בבוקר אך שחל אמר: אין מאוחר אצל הרב דרוקמן)
'זה לא טוב הכיוון שהם הולכים אליו' אומר לי הרב 'אנחנו נפסיד הרבה נשמות בדרך הזאת'. אז מה הרב מציע, אני שואל. אם זה בסדר מצידך (בסדר מצידי, כן?) אני מעוניין לבוא ולדבר איתם מחר בבוקר. לנסות לשכנע אותם.
לא עזרו כל בקשותיי שהרב ישמור על בריאותו ויישאר בבית. הרב הישיש עם הדלקת ריאות התייצב למחרת בבוקר בועידה באלון שבות. לא בשביל להנחית את דעתו אלא בשביל לנסות לשכנע. לנסות לשכנע ילדים בכיתות יא ויב. זו התנועה שלהם ולא שלי, הוא אמר, אני רק מביע את דעתי אבל הם מחליטים.
והוא ישב שעה ארוכה עם חברי הועדה שלי. והסביר עד כמה בני עקיבא שינתה את המציאות דווקא בגלל שהיא לא כפתה על אחרים אלא הובילה מהלכים בדרכי נועם. עד כמה הפרדה מגדרית זה עניין עדין ומסובך בדור שלנו והדבר האחרון שיעזור, ולא משנה מה דעתך, זה החלטות מוחלטות של ועידה.
ואני ישבתי שם נפעם. ממסירות הנפש שלו, מהתכנים הכי עמוקים שנאמרו במילים הכי פשוטות, אבל בעיקר מהיחס שלו לבני הנוער. להבנה העמוקה שלו של מה זו תנועת נוער ומהרצינות שבה הוא התייחס למנגנונים שלה.
לא הייתי תלמיד של הרב. לא הייתי מבאי הביתו. אבל הרבה ממה שאני זה בזכות בני עקיבא והרבה ממה שבני עקיבא זה בזכות הרב דרוקמן. ואולי זו הסיבה שגם אני באופן אישי מרגיש היום עצב גדול מאוד, לא רק לאומי אלא גם אישי.
בא לי להגיד על הסניף שלי, שוואלה המון חבר'ה שבאו מבתים חילוניים/מסורתיים מאוד התחזקו בזכות בנ"ע.
נכון, יש טיולים (סיירים למשל) שפחות מתאימים ואני לא יצאתי אליהם באמת.
אבל בתור מדריכה אני צהובה רצח על בנ"ע (וכן, אני דיי דוסית) ואם העתיד שלי יהיה קשור לבנ"ע אני לא אהיה מופתעת... :)
אני חושבת שבנ"ע העניקו לי המון ערכים והרבה ממי שאני זה בזכותם.
באותו הנושא: