אני בת 14 ואני חושבת שאני מתחילה להכנס לדיכאון קל

משתפת מישהו והולכת לפסיכולוג/ית

אין כזה דבר דיכאון
תתגברי על זה

תצאי קצת החוצה ותנשמי אוויר
תנסי לנצל מלא זמן עם חברים ומשפחה
תתחילי ללמוד מעכשיו למבחנים כדי שיהיה לך מוטיבציה

מנסים להבין את הסיבה לכך

קודם כל לכי לאבחון
במקרה ואכן מדובר בדיכאון תלכי לטיפול
ואני פה תמיד אם את רוצה

מכון כושר הוא דרך נפלאה, גם הוכח מדעית שלהתמיד באימונים משפר את המצב הנפשי והמנטלי

שואל השאלה:
אני בטיפול זה לא ממש עוזר היא לא מבינה אותי ^^^^^^

אולי היא לא מתאימה לך
או ששיטת הטיפול פחות מתאימה.. את יכולה ללכת למישהי אחרת

תמצאי תחביבים חדשים
תנסי לצאת כמה שיותר מהבית
תעשי מלא ספורט
תצאי עם חברות
תחמיאי לעצמך כל יום מחדש
תתרכזי אך ורק בחוזקות שלך
בכל פעם שאת מרגישה את הצורך לוותר לעצמך, תזכירי לעצמך כמה זה לא שווה וכמה המילה הזאת "וויתור" היא רעל שמתגבר עם כל פעם שאומרים אותה, וכל פעם לפניי שאת חושבת על לוותר על משהו, תכנסי לסטיפס או תפני להורה, חברה ותשאלי אם באמת כדי או שעדיף להילחם

1 . הגיל שלך לא קשור לכלום .
2 . כדאי מאוד להתחיל להבין למה , איך , מאיפה
(אם את לא מוצאת סיבה זה כנראה הגיל זה קורה לפעמים , זה כמו אישה בהריון שהיא הורמונלית והמצבי רוח שלה משתנים סתם.)
3 . אם באמת יש סיבה כדאי לפנות לפסיכיאטר/פסיכולוג *כמה שיותר מהר* .
בהצלחה :)

שואל השאלה:
תודה רבה לכם❤

משהו במה שאנונימית][ נכון
לפעמים זה פשוט בגלל ההורמונים וזה בכלל לא בשליטתינו, ובמקרה כזה ואת שמה לב שזה מתגבר וכל מה שהציעו לך פה לא עובד, תנסי טיפול תרופתי אך ורק כדי לאזן לך את המצב ההורמונלי, אני לא מבטיחה לך שזה יעבוד, אבל לפעמים אין ברירה

היי לך,

נתקלתי בהודעתך והיה לי חשוב להגיב לה. שומעת אולי את הקושי שההתמודדות מביאה עימה, התחושות הקשות שכנראה מגיעות בעוצמה גבוהה.. ואני משערת כי ההרגשה שאין למי לפנות עלולה לערער ולפעמים היא עשויה להפריע גם בהתנהלות היום יומית. האם יש מישהו שאת סומכת עליו שתוכלי לשתף אותו ברגשותייך?

בנוסף, אם תרגישי צורך באוזן קשבת אני מזמינה אותך לשוחח איתנו בצ'אט בשיחה אנונימית. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע.

שלך,
מתנדבת סה"ר.