אני מרגישה אבודה בתוך כול העולם הגדול הזה

אני לא יודעת מה קורה לי, אפילו שהמצב כל הזמן היה ככה אבל פשוט לא היה לי אכפת כי הייתי מסיחה את דעתי עם איזה משהו טיפשי וחסר משמעות, אני לא מצליחה למצוא משמעות לחיים האלו הכול נראה בעניי חסר משמעות באיזה שהוא שלב, ובגלל שאני לא מצליחה למצוא משמעות אני רק מבזבזת את הזמן שלי בלמצוא הסחות דעת טיפשיות, ההסחות דעת כן עוזרות אבל זה ממש זמני, ואני חושבת שעד שאני לא אמצא משמעות זה רק ימשיך ככה, למצוא הסחת דעת זמנית> היא הופכת לחסרת משמעות>מגיע משבר ואז אני מחפשת עוד הסחת דעת, אבל אני לא חושבת שאני צריכה עוד הסחות דעת אני צריכה למצוא משמעות בשביל לקום בבוקר ולקוות למשהו
כי כרגע אני קמה וממשיכה לחיות בשביל הלא נודע שאולי אני אמצא את המשמעות שלי לחיים( כמובן שאני לא מתכוונת להרוג את עצמי אם אני לא אמצא כי המוות זה בחיים לא הפתרון) אני גם מרגישה מוקפת באנשים שטחיים שאני כן אוהבת ומחבבת אבל עמוק בפנים זה לא סוג האנשים שאני מחפשת בשביל שיוכלו להכניס לי ממש ללב.
אני בכיתה י' ואני תמיד מרגישה מוקפת בילדים ילדותיים שרק מחפשים הנהות בחיים שלהם ולא לקחים ברצינות שם דבר, (שזה לגמריי בסדר גמור גם לי הייתה תקופה כזאתי אבל פשוט התבגרתי קצת, כמובן שנשאר בי מלא ילדותיות,אני רק בת 15 אבל עמוק בפנים אני מחפשת משהו אחר)
וזה פוגע בי כי אני מרגישה לבד גם כשאני איתם כי אני צריכה להשים את המסכה הזאתי של הילדה המצחיקה והמפגרת ולהעמיד פנים ששום דבר לא פוגע וכואב בעולם הזה, (שזה בסדר עד שאני צריכה לפרוק להם קצת על מה שאני עוברת והם לא ממש מתייחסים כי הם כנראה עדיין לא מבינים את המשמעות הזאתי של כאב עמוק.
תמיד אמרו לי שהתודעה שלי יותר בוגרת מהגיל שלי, אני רק רוצה למצוא את האנשים שלי אם אתם מבינים למה אני מתכוונת (או שזה יכול להיות עוד הסחת דעת שאני מציבה לעצמי) אני כבר לא יודעת.
אמרו לי לנסות ללכת לסנטר אולי אני אמצא אנשים כמוני, הלכתי לשם עם ידיד שלי ובקושי היו שם ילדי סנטר אולי אחד פה אחד שם אבל בקושי היה.
התחברנו לאיזה כמו ילדים שגדולים מאיתנו בערך ב3 4 שנים, הם היו זורמים כאלו אבל לדעתי אם אני אמשיך להסתובב איתם אני רק אתדרדר עם הזמן, סיפרתי להם על למה נסתי ללכת לסנטר והם אמרו לי שהסנטר זה לא ממש מקום בשבילי אבל אם אני רוצה למצוא חברים איכותיים אני צריכה למצוא בשרתים בדיסקורד.