אשמח שתגיבו לי את דעתכם לגבי הפואמה שכתבתי

היינו חברים מקולקלים בסתר,
אמרת לי מילים שבסוף אני יצאתי לא בסדר. אמרת לי שלא משנה מה יקרה, הכל יסתדר ונאהב יותר ויותר
אך, הגיע היום ובסוף נהיית איתה..
עם הטיפוס שלך, הטיפוסי שלך
ידעת בפנים שכל מה שהיה לא היה אמיתי,
ידעתי שלא התכוונת למילים שלך באמת.

המעשים הפשוטים עושים את האמת, ולא המילים האמינות שלך. הייתי קצת חיה בסרט שחשבתי שזה ישאר עם כל הריכולים וכל המילים שאמרת אחרי זה.

איך הייתי איתך.. איך הייתי איתך..
מכרת אותי במתנות ובשקר, וואלה בדיעבד אני לא רואה אותך ממטר..
אז די אל תהיה לי רכרוכי, ואל תהיה לי ממשי, כי לא אני לא הפסדתי אותך, אלא אתה הפסדת אותי