אשמח לדעת, מה אתם חושבים על מה שכתבתי?

אני אוהבת לספור,
לספור מרגיע אותי.
אני סופרת מילים, אותיות, צעדים, משבצות, מדרגות, תאריכים. כשאני סופרת אני מרגישה שיש סביבי מסגרת ושלזמן יש משמעות. גם כששום דבר לא נראה בטוח, המספרים מראים אחרת.

אבל יש מספר אחד שמרתיע אותי, והוא מגיע בעשרים לחודש. והוא מחזיר אותי אחורה ומציף את מה שכבר חשבתי שעבר. הוא גורם לי לפחד ולהתפלל שהיום רק יגמר. והנה, אני שוב מרגישה כמו הילדה הקטנה שמתמודדת עם הלא נודע. הילדה הזו שכולם מרחמים עליה, כולל היא עצמה.

ושוב הגיע התאריך הזה, ושוב והוא מתרחק ממני אפילו יותר. והזיכרון רק דועך, דועך ושובר.
ושוב לא אזכה לחוש את כף ידו הרכה. ושוב לא אנשק אותו, וגם הפעם לא אשרט מהזיפים, ולעולם לא אזכה לטעום עוד מהסירים.

אחת.. שתיים.. שלוש..
עוד חודש, ועוד חצי שנה, ויום אחד גם עשור

הלוואי שלא הייתי יודעת לספור.