אני מדוכאת,השמנתי ברמות,אין לי חברות ואני אובדת עצות

אני מדוכאת כבר שנה וחצי בערך
אין לי חברות בכלל (ולפני שאתם אומרים לי לפנות לבנות בשכבה, ניסיתי הכל,אני שנתיים בבית ספר הזה לבד ... אפילו פניתי למחנכת שכבר התייאשה ועברתי כיתה)
אני לבד בהפסקות וצוחקים עלי בשיעורים ועושים ממני בדיחה כי אני חסרת חברים ,חסרת ביטחון ולבד בהפסקות
והבית ספר שלי מפוצץ ערסים, צאחלות ופיק מי (ולא חמודים, מזעזעים)
ולא אין לי בית ספר אחר לעבור אליו כי הכל רחוק ונסיעות באוטובוסים ואני לא מכירה את אותם הבתי ספר ולא יודעת אם יהיה לי אפילו יותר גרוע שם (למרות שאני בספק אם יש יותר גרוע מפה),
ואני עליתי שלוש קילו כמעט השבוע (וזה לא הפעם הראשונה שיש לי עליות *קיצוניות* במשקל בכלום זמן) בגלל אכילה רגשית,
אוכל זה המקום מפלט שלי וגם אם אני ממש אשכנע את עצמי לא לאכול אני אחזיק את עצמי רק במשך רבע שעה וישר ארוץ למקרר אקח ואוכל בכמויות בלי להפסיק...כי אני לא מסוגלת
אני עוד לא בגיל של מכון כושר אז יש לי ציוד ביתי אבל כמעט אף פעם אין לי כוח להתאמן בכלל
גם אם אני מכריחה את עצמי בזמן האימון אני פשוט מפסיקה ועפה לטלפון,
תמיד חשבתי שאני מלאה אבל הפעם שראיתי עלייה *קיצונית* בשומן במראה החיצוני היה לפני יומיים בערב
אני התנפחתי ברמות הזויות ואני ממש ממש ממש לא מגזימה,
אני נבהלתי והתחלתי לבכות (ואני לא בן אדם שבוכה פעם הייתי)
גם אם אני מנסה להתרחק מהקטע של הדברים המשמינים וזה
יש לי אחים קטנים שלא מסוגלים לשרוד בלי לקנות איזה חמש דברים מתוקים ביום אחד ולצערי אני לא מצליחה לעצור את עצמי
שלא נדבר על להתאמן שאני בכלל לא מצליחה להזיז את עצמי,
אין איזה חוג או משהו שאהבתי (היה חוג ריקוד שממש אהבתי אבל הבנות שם היו מזעזעות),
אני מוזנחת ממש ואין לי כוח לכלום בכלל,
אפילו לא להתקלח או לסדר תחדר
אני כל היום בטלפון באינסטגרם בטיקטוק ופה,
ההודעות היחידות שאני מקבלת בוואצפ זה מהקבוצה של הכיתה שמעדכנים בה שיעורי בית
כל מה שאני כותבת כאן כרגע סיפרתי להורים שלי והדבר הכי טוב שהם יכלו לעשות היה להגיד
שאני ילדה משוגעת ושאני צריכה פסיכולוג
(מה שהם בחיים לא נתנו לי אגב)
אני אובדת עצות