אני חייבת לפרוק זה יושב עליי ממש וזה קצת ארוך

טוב אז ככה הכל התחיל כיתה ה' שבאה ילדה חדשה לכיתה וזה והתחברנו וזה קיצרתי תהליכים ואז שתינו התחברנו לעוד אחת ונהיו חבורה ואז זה התחיל להיות שתיהן ואני וזה ובהתחלה התעלמתי והמשכתי כרגיל ואז לאט לאט התחלתי לדבר עם ילדה אחרת מהכיתה שלי וזה והיא נתנה לי את האומץ להגיד להן את זה ולצאת מהחבורה פשוט אז ככה עשיתי ויצאתי מהחבורה ואני ואותה ילדה התחלנו להיות החברות הכי טובות וזה
עד כיתה ח' כזה אותה ילדה חדשה שבאה כיתה ה' התחברה עם החברה הכי טובה שלי ואז התחלנו להתחבר שוב וכאילו התחלנו לדבר שלושתינו מלא
בהתחלה אמרנו זה לא שלישיה וזה ואז זה פתאום נהיה שוב ואיכשהו אני שוב מוצאת את עצמי בצד והפעם גרוע יותר הן תמיד הולכות ביחד בבית ספר ואני בצד ואני אומרת להן כמה פעמים שאני נדחפת אחורה או שהן יוצאות בלי להגיד לי או שהן קובעות לעשות דברים ביחד ואין לי שמץ ביום הולדת שלי הן לא אמרו לי מזל טוב רק בערב הם נזכרו וקנו לי מתנה מללין שלשתיהן כאילו כל שתי בנות קנינו תכשיט ומשהו יקר ולי סבון ב20 שקל
הייתי רוצה לקום וללכת אבל הפעם אין לי חברה ללכת אליה ואני כבר מחכה שיגמר השנה שיפצלו אותנו כיתות ( אצלנו מפצלים גם כיתה ט' ) שאני אכיר כבר מישהי חדשה ולא אתן לה וגם לעצמי להיכנס לתוך חבורה אני לא סובלת את זה שאני פשוט נדחקת לפינה דרך אגב הם עכשיו יצאו ביחד ולא ידעתי