למה זה כול כך קשה לאנשים הפרעות אכילה?

לכל אחד יש ברמה אחרת לי אישית זה משפיע ברמה הזויה וקשה לי להתמודד עם זה ביום ויום

שואל השאלה:
מה הרמה שלך? אני באמת מעוניינת לדעת מה אנשים עוברים ואיל זה משפיע עליהם

לכל אחד זה שונה.

כי זה מחרפן לחיות במחשבה תמידית שאני מגעילה ומכוערת ודוחה ומה לא

זאת התעסקות ואובססיה בלתי פוסקת סביב אוכל ומה לאכול וכמה לאכול ואם בכלל לאכול

ובנוסף להכל זה גם פוגע בבריאות, הגוף אמור לקבל כמות אוכל מסוימת, עם מספיק וויטמינים / מינרלים, כשאוכלים הרבה מדי או קצת מדי זה לא בריא ופוגע בנו

לכל אחד זה משפיע בצורה אחרת. לא להצליח לאכול זה מסוגל לגרום לבעיות בריאותיות ונפשיות מאוד גדולות. ויש עוד סוגים של הפרעות אכילה שהם לא פחות ולא יותר נוראיים. בהפרעות אכילה אתה לא באמת מסוגל לאכול בצורה טובה, תמיד יהיה בעיה והשאלה היא כמה אכפת לך ממה שיקרה לך

ברור שזה משפיע לי על כל החיים, זה שאי אפשר לצאת מהבית מפחד ליפול ברחוב בלי שיהיה איפה להחזיק, זה שפיזית מרוב חולשה לא מצליחים לקום מהמיטה, זה שההורים דואגים וקמים בלילה כל כמה זמן כדיי להניח עלייך יד כדיי לבדוק שעדיין יש לך דופק, זה שכל שבועיים עד חודש מתאשפזים ללילה במחלקה פנימית עם מוניטור, זה שכואב לנשום מהפה ולדבר מרוב הקאות ועוד מלא סיבות שבגללן אי אפשר לחיות עם זה. אבל כן, זה בהחלט תלוי ברמה.

שואל השאלה:
^ואוו מצטערת לא ידעתי שיש רמה כזאת מסוכנת בהפרעות אכילה, אני מצטערת בשבילך, מקווה שהכול יסתדר לך ותוכלי שוב לאכול במידה טובה ובלי בעיות

אני כבר בסדר יחסית, התאשפזתי בתחילת החופש ואני כנראה משתחררת לאשפוז יום בעוד פחות מחודש.

זה קשה כי את פוגעת בעצמך, אוכל זה דרך חיים, אם לא אוכלים מתים.
את צריכה ללמוד איך לאזן נכון את מה שאת אוכלת, את לא יכולה כל החיים שלך למנוע מעצמך להנות ממאכלים מסוכרים, מתוקים, שומניים או בעלי ערך קלורי גבוהה, את צריכה ללמוד איך להתמודד עם רגשות האשם ולהבין שלא יקרה כלום אם פעם ב את תאכלי משהו כזה.
בנוסף, אם את מקיאה, את לא תוכלי להמשיך ככה כל חייך, זה לא בריא וזה רק פוגע בך יותר מאשר לא להקיא את מה שאכלת.
אני לא יודעת איך את מתמודדת עם זה ועד כמה הרמה שלך חמורה, אבל באמת שבמקום להרעיב את עצמך ולוותר על מאכלים מסויימים או על אוכל בכלל, רק בגלל פחד מערך קלורי ואיך שאת נראית, יש דרך לטפל בזה, את פשוט צריכה ללמוד איך לאזן דברים, תלמדי איך לאזן ארוחות, להקפיד לעשות לפחות 2 אימונים בשבוע, לשתות הרבה מים, ומדי פעם לתת לעצמך לאכול איזה משהו טעים.
מקווה שיהיה לך בסדר ושתחלימי את והגיסה שלך מההפרעות האלה ומרגשות האשם.

אז את ובת דודה שלך לא באמת חולות, לא כל בעיה עם אוכל זה הפרעות אכילה, תתחילו להפנים את זה .
הפרעות אכילה זה פאקינג מחלה נפשית לא סתם דיאטה או אכילה רגשית.
זאת מחלה נפשית קשה מאוד שגורמת למוות בהרבה מאוד מקרים, ובכל המקרים היא מביאה איתה בעיות רפואיות קשות ומוסיפה גם עוד הפרעות נפשיות(למשל חרדה או דכאון וכו..)
ממליצה לך ממש למחוק את השאלה, היא פוגעת כאן בהמון אנשים שמתמודדים עם זה יום יום ונלחמים עם עצמם במשך שנים!

קשה להתמודד עם ההפרעה צריך כוחות נפשיים ופיזיים.. זה תלוי מאוד בהפרעה זה מפחיד אפילו לצאת מהבית שיש לך ימים שהגוף שלך על סף קריסה ואתה מפחד להתעלף בחוץ או להסתחרר ברמה שאי אפשר כבר לעמוד ואין כוח להחזיק את עצמך

אני ממש מקווה שהתשובה שלי לא טטגרר אף אחד...

אז מהנסיון האישי שלי(כבר מעל שש שנים) המחשבה שתמיד חוזרת על עצמה זה שאני אשמין, אשמין עוד, ואתכער, אתכער עוד...

כאילו זה גם דרך לתת לעצמך מקום עינוי קטן, כאילו מגיע לי או חרא כזה.

ועם כמה שזה עצוב, זה הדבר היחיד שאני שולטת עליו... הכוונה היא שאני מרגישה שהכל מסביבי מתפרק וחרא כזה וכולם עוזבים ופשוט אין לי שליטה על זה... וכמה שאני אוכל, או אם אני אוכל, זה הדבר היחיד שיש לי שליטה עליו.


לא נעים

לא שאני מזלזלת במה שאת עוברת אבל כנראה שההפרעת אכילה שלך היא לא ברמה כזאת שמשפיעה לך על היום יום
אבל הפרעת אכילה זה דבר שקשה להתמודד איתו

זה משפיע על כל אחד אחרת
אני למשל לא אכניס כלום לפה מבלי לבדוק קלוריות, שומן וחלבון. אני לא אגע בעוגות, וכל הדברים המתוקים אז זה גורם לי לבוא למסיבות

אצלי זה מתבטא בצמצום של אוכל, מחשבות שפשוט לא עוזבות אותך על זה שאת תשמיני, על זה שאת כבר שמנה, עיסוק שלא נגמר במה לאכול בכל ארוחה ולחשב את הקלוריות המדוייקות.
ללכת לישון ב9 בערב טלקום ב11 של יום למחרת וגם אז להיות עייפה, להרגיש כל עצם בגוף מרוב חולשה, כאבי בטן איומים של רעב, סחרחורות וכאבי ראש..
ופחד קיומי על מה שעובר עלייך בכלל

לכל אחד זה שונה, יש כאלה שזה כבר נהיה אנורקסיה שזה כבר ממש מסוכן...
ני יולה להגיד על עצמי שאני לא אכלתי כבר 4 ימים וזה כן משפיע, זה משפיע על הבריאות, על המצב רוח פשוט הכל, זה פשוט דופק אותי.
אני לא מתרכזת בלימודים וכו, אז אצלך זה כנראה בקטנה (לא מזלזלת) אבל יש כאלה שזה יותר מורכב להם

בהתחשב בעובדה שאנורקסיה היא המחלה הנפשית עם הכי הרבה אחוזי תמותה ברור שזה קשה
אני בתקופה דיי טובה ואני עדיין מתעלף לפעמים

אני פוחדת לאוכל זה מכניס.אותי לחרדות אני מקיאה דם עד לי התקפים של אכילה אכילה רגישים אני פוחדת מהגוף שלי קשה לי להיסתכל על עצמי במראה אוכל זה אויב בישבילי הגוף שלי אני מרגישה רע אחרי אוכל.

זה לא עובדת ככה^^
הפרעות אכילה קיימות עוד מיוון העתיקה

ובתור מישהו שההפרעות אכילה שלו התחילו בכיתה ח כשהיה אסור לי להשתמש ברשתות חברתיות זה לא מונע את זה

מי שלא עבר את זה לא יבין הגוף פשוט לא מאפשר זה ממש קשה להסביר את זה, מרגישים ממש רק אחר כך אם אוכלים, ממש בא לך אבל את פשוט לא יכולה

שואל השאלה:
של הגיסה שלי זה כן חמור כי היא לא אוכלת אין לה תאבון היא מודעת לסכנות כי זה לא טוב לא להכניס אוכל לגוף אז היא מודעת לכול מה שזה גורם אבל היא אומרת לעצמה ככה זה וככה יהיה. ולי גם די חמור יש ימים שאני לא אוכלת ויש ימים שאני טורפת יש שבועות ששום דבר לא נכנס לבטן שלי וזה גורם לי להתקפי חולשה פיזית בעמצה הרחוב אבל אני אומרת גם לעצמי שזה ככה ועדיף שאני אלמד לחיות עם זה.
אבל לא ידעתי שיש מקרים מאוד חמורים כמו שכמה תיארו פה, אז מצטערת אם השאלה שלי פגעה בכמה ממכם זה לא היה הכוונה שלי

זו מחלה אובססיבית, קומפולסיבית, מוצצת דם.
אנורקסיה היא המחלה הנפשית בעלת שיעור התמותה הגבוה ביותר-היא לוקחת 20% מהחולים, ואם לא מתים ממנה אז נפוץ לסבול מסיבוכים שלה. בעיות לב, כליות, קיבה. אני חושבת ששיעור האנשים שבאמת מחלימים מאנורקסיה הוא נמוך יותר משחושבים, הוא משוער להיות כ46% מהחולים בלבד. אני לא חושבת שאי פעם אוכל לחיות חיים רגילים מבלי לטרוח סביב נושא האכילה.
כמובן שתרפיה, מעקב דיאטני צמוד ושילוב נכון של תרופות במקרה הצורך עשויים לעזור, אבל כמו כל מחלה נפשית אחרת- זה כנראה ירדוף אותך לשארית חייך.

כי זה שלך ולדודה שלך קל לא אומר שככה זה לכולם.ן

זה הפרעה נפשית לכל אחד משפיע אחרת