אני בת 22. אני מתעללת באמא שלי מילולית. אני נמצאת במצב נפשי לא טוב. אני גורמת לה לבכות הרבה ורואה בה כאשמה להכול.

נראה שאת צוברת כעסים על החיים, ופורקת אותם על האדם הכי קרוב- אמא.
יש בך הצטברות של כעס שרוצה להשתחרר.
ואז שתיכן סובלות כמובן.
אין שום דרך לפתור את הבעייה בטיפ פה, של מס' שורות.
הדבר צורך תהליך של ברור מקיף , למקור הכעס, ולימוד מחדש איך להתנהל.
כמו אחרים פה, ממליצה לך להגיע למפגשי טיפול.
ביניתיים אולי תוכלי לנסות לפרוק כעס דרך ספורט, ריקוד מול הראי , אולי מדיטציה , ומוסיקה מרגיעה, נסי גם כתיבה .
מאחלת בהצלחה.

אני גם הייתי ככה פשוט צריך לימצא את השקט הנפשי וזה יקח הרבה זמן

יקרה,
מהדברים שכתבת עולה כאב לב גדול. שומעת בדבריך האשמה עצמית, כעס פנימי וחוסר אונים. את עושה דברים בניגוד לרצונך ומרגישה שאת פוגעת באשה היקרה לך מכל.. נראה שברגעים שאת חווה התפרצות זעם יש משהו חסר מעצורים שמקשה עליך לעצור את השטף... כמו סוסים שפרצו מהאורווה, כמו גל של צונמי שרואים אותו מתקרב וכאילו אין דרך למנוע ממנו לנחות ולהרוס את הכל.. את מסתכלת אחר כך על השברים ומצטערת... כל כך מצטערת.. אבל יודעת שזה יקרה שוב..

יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד.. כעסים כלפי הורים מתרחשים לעיתים אצל אנשים שאין להם שביעות רצון מעצמם.. הם באופן תת הכרתי מאשימים את ההורים שהביאו אותם לעולם.. יתכן שנכון יהיה לבחון תחושות או אמונות מגבילות כלפי עצמך ולנסות לפתור אותם, אולי בשיתוף עם אמא..באופן זה להתפייס עם עצמך, לפתח תחושה של חיבה עצמית וטפח רגשות של הכרת תודה כלפי אמא...

בנוסף, אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.

שלך,
מתנדבת סה"ר.

בנוסף לאיש מקצוע כמו שכתבו פה תסבירי לה מה את מרגישה וחושבת כמו שכתבת כאן אם זה לא ברור לה שזה לא בכוונה.

אני חושבת שכדאי שתיפגשי עם איש מקצוע. להבין מאיפה זה נובע. אף אחד לא מתחיל לקלל ולהתעלל במישהו סתם. או שזו תגובת נגד לדברים שהיא עשתה או שזה הדרך שלך להגיב על חוסר ביטחון של עצמך.
בכל מקרה המצב הזה לא יכול להימשך וכדאי שתדברי עם מישהו ותעבדי על זה.

ללכת לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, את לא יכולה להמשיך במצב הזה. את חייבת לטפל בכעס שלך וההתנהגות הרעילה הזאת.