תלמיד בכיתה א' (בן 6) שכבר יודע חזקות, מה זה אומר עליו?

גאון או חנון

שהוא גאון.

שהוא חנון...
או שהוא סתם גאוןן

שואל השאלה:
למה אוטומטית על אדם שיודע הרבה מתמטית נחשב לחנון.
אין לכם פירושים אחרים לדבר הזה

^לא חנון, גאון.

גאון

זה לא נקרא גאון אולי פשוט מרוכז יותר ומתקדם מהשאר, אתם מגזימים "גאון" מזכיר שזה חזקות זה 2 בחזקת 2

שואל השאלה:
^מרוכז לא קשור..כי לא לומדים חזקות אפילו לא בכיתה ו'.
הוא גם מדבר בשפה יחסית גבוהה לגילו..
(אומר לכן, מכיוון, כאשר)
והוא רק בן 6 וחצי..נראה לי די מרשים. אז הוא די גאון

את זה לא אמרת, באמת קצת מוזר אולי הוא שמע את זה בסביבה שלו

הבן שלי יודע.
זו לא גאונות.. זה בעיקר סקרנות.

חוקי חזקות לא משלבים דבר מלבד חיבור וחיסור, כפל וחילוק.. הבנת משמעות השברים, ומספרים הופכיים.

כל אלו אפשר ללמד כל ילד בן 6 שיש לו קצת שכל.

שואל השאלה:
^לא משנה. גם אם מנתחים את זה מבחינת סקרנות ועניין - ילד בגיל 6 לא נוטה להסתקרן בדברים כאלה.
ילדים קטנים לא אוהבים ללמוד. הם אוהבים לשחק ולהשתטות ולעשות כיף. זה נדיר שילד בגיל הזה מכיר חוקי חזקות וגם בכלל מצליח להבין את החוקיות שעומדת מאחורי זה.
בגיל הזה המוח לא מפותח מספיק בשביל להכיל מידע מהסוג הזה.
פעוט שיודע לנתח מתמטית דברים כאלה, לדבר בשפה גבוהה - אלו סממנים לילד מחונן.

אכן הילד מחונן. אמרתי לא גאון. לא אמרתי שהוא לא מחונן...
(:
אני פשוט התוודעתי בחיי ללא מעט ילדים עם יכולת ללמוד חוקי חזקות. לכן לא מתרשם. גם לא מילדי שלי.

שילמד חדו"א 1-2 ואז אתרשם.

שואל השאלה:
חדווא בגיל 6 זו כבר ציפייה מוגזמת. צריך לדעת הרבה הקדמה לפני שלומדים ניתוח של פונקציות.
למה אתה בגיל 6 ידעת לעשות תרגילים בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי?
לא נראה לי.
כי זה כבר לא קשור לשכל, זה פשוט בסיס של שנים כדי להגיע לרמת ידע הדרושה

אני מדבר בלשון גוזמה. לא התכוונתי שידע חדוא באמת... אבל אם ידע חדוא ברמת אוניברסיטה עד גיל 14-15 הוא על דרך הישר. לשם אשתי ואני מכוונים אותו.

שואל השאלה:
^זה תמיד יפה לכוון גבוה (גם אני תמיד שואפת לזה) כי אני מאמינה שרק זו הדרך היחידה להתקדמות בחיים..

אתה כנראה עוד אבא צעיר, רק מתחיל את המסלול של להיות אבא.
אני רוצה רק להגיד לך בשבילך - משהו שההורים שלי עשו איתי ואולי זה ישפיע על הדרך חינוך שאתה דוגל בה.

יש הרבה הורים שרוצים שהבן שלהם ישאף תמיד גבוה עד כדי כך שהם מגיעים לרמה שהם מכפישים עליו נורא, מקשים עליו בעניין הזה - עד שלילד כבר אין מוטיבציה ללמוד והוא עושה את זה רק מתוך הכפשה של ההורים עליו (ואז זה כבר נהיה שההצלחה של הילד היא בשביל ההורים ולא בשבילו).
להורים שלי כן חשוב שאני אצליח בלימודים (ואני אכן מצליחה וממשיכה להשתדל תמיד), אבל הם אף פעם לא הקשו עליי, הם לא הכריחו אותי, הם לא עבדו איתי ביד קשה. להפך - גם כשהייתי לפעמים סתם דוגמה מקבלת ציונים של 80 ומשהו והייתי מתבאסת או שחשבתי על לעשות 4 יחידות (אני עושה בסוף 5) הם אף פעם לא היו קשים איתי בעניין הזה.
ואז הרצון הזה ללמוד ולהצליח בחיים נבע ממני ולא מההורים שלי. וזה דרך חינוך שהלוואי ובתור אימא בעתיד אני אצליח ככה לעשות גם עם הילדים שלי (ואפילו לקדם אותם יותר גבוה).

אז זה ככה טיפ בשבילך, ואני חושבת שזה פשוט דרך מעולה להצלחה.
קודם הרצון ורק אחרי זה ההצלחה. אני תמיד האמנתי שהמוטיבציה היא אפילו גוברת על השכל כשרוצים להצליח במשהו בחיים

צודקת חמודה.

אנחנו לא דוחפים אותו ללמוד בשום צורה... הוא מגיל קטן התלהב מעולם המתמטיקה.
אמא שלו במקרה בכירה במשרד הבטחון עם תואר שני בהנדסת חשמל ואבא שלו... שלא נדבר.
הוא מגיל כלום אוהב מספרים. (-:
מבחינתי שיעשה מה שירצה. זה הכי חשוב...
אבל כל עוד הוא רוצה... נדחף אותו הכי גבוה שיש.

המצליחים האמיתיים בחיים הם ברובם משקיענים. לא גאונים ולא מחוננים. כך הסטטיסטיקה מראה לפחות...

שואל השאלה:
נכון, אני מסכימה. רק רציתי להבהיר את זה כי זה לדעתי חשוב.

תודה רבה!
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה ובכל טוב!

את מלכה. אין ספק.

בהצלחה בלימודייך... (-:

שההורים שלו לימדו אותו חזקות כנראה
זה לא בהכרח אומר שהוא גאון

שהסבירו לו את זה וזה מעניין אותו

שהוא חכם :)