5 תשובות
יש רמות לצרכים מיוחדים, רמה נמוכה יחסית אז כן בסדר אבל לא כל אחד
לא כי ילדים חסרי טאקט חושבים שזה בסדר לצחוק עליהם
אנונימית
בתור מאובחנת עם אוטיזם בדרגה נמוכה ההורים שלי ממש רוצים לשלוח אותי לבית ספר רגיל ולהשתלב אבל אני ממש מפחדת להיות עם ילדים כדי שלא יצחקו עליי
אנונימית
בתור אח לאחות גדולה עם צרכים מיוחדים השילוב מציף קשיים רבים בקבלת החריג על ידי שאר הילדים אבל בסופו של יום הוא עדיף על שליחת הילד למסגרת הומוגנית כי ככה אין לילד ברירה אלא להימשך מעלה
אנונימי
אני רואה את הדיון פה ואת החששות, לא יודעת באילו גילאים אתם אבל אשתף אתכם מהחוויה האישית שלי. אני בעד שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בבתי ספר רגילים. כשהייתי בתיכון הייתי פעילה בתנועת הנוער 'כנפיים של קרמבו' (תנועת נוער לצעירים עם ובלי צרכים מיוחדים) ואני יכולה להעיד שקבוצות המורכבות מכל סוגי הילדים, הופכות את המשתתפים בה ואת החברה בכללותה לחברה מכילה וסובלנית יותר. כנפיים של קרמבו מאפשרת מסגרת חינוך בלתי- פורמאלית בה כל הילדים שונים האחד מהשני אבל שווים אחד לשני, לכל ילד יש מקום. לדעתי אפשר ליישם זאת גם במערכת החינוך הפורמאלית בבתי הספר מתוך ראייה שהמגוון האנושי הוא נכס ולא נטל. כאשר משלבים ילדים עם צרכים מיוחדים ובינהם אוטיסטים במערכת החינוך הרגילה, הילדים ה"רגילים" נפגשים עם "בעלי המוגבלות" בסביבה הטבעית שלהם, ומבינים שמדובר על תופעה נורמלית לחלוטין. הם מפתחים קשרי חברות בדיוק כמו עם כל הילדים, וכך מונעים את תחושת הבידול. "ילדים צעירים כשמתרגלים לזה מגיל מאוד צעיר לא רואים הבדלים, לא רואים את השונות. מבחינתם זה הדבר הכי טבעי בעולם. זה מוציא מהילדים אמפתיה וחמלה" (ורד רקנטי מנהלת מערך הפיתוח ומומחית בעיצוב מכיל מטעם עמותת אינקלו).
בשנים האחרונות הוקמו בישראל מספר בתי ספר מכילים. "החזון מאחורי בית הספר המכיל זה בי"ס ציבורי שלומדים בו תלמידים עם ובלי צרכים מיוחדים בלי הפרדה, בלי נפרדות. דרך חינוך אחר שרואה כל ילד וילדה כמו שהוא.." עדי אלטשולר מייסדת בתי הספר המכילים. התפיסה היא שלכל ילד יש צורך מיוחד. לא רק ילד עם אוטיזם או שיתוק מוחין, אלא גם ילד ביישן או אנרגטי. כל ילד זקוק שייראו אותו ויעצימו אותו, ולכן בבית הספר בונים תוכנית אישית לכל ילד.
לפי דעתי שילוב אמיתי ייצור שינוי עמוק וישנה את התפיסה שלנו כחברה בהסתכלות על שונות.