מה זה אמצעי עיצוב בספרות ?

עיצוב? בטוח שזה מה שכתוב?

טוב מצאתי משהו משאלה ישנה:

'אמצעי עיצוב בשירה זה כל מיני דימוים ( נגיד קל כצבי.. ) מטאפורות (נגיד לב ים ) חריזה, סימני פיסוק, אקסימרון (ביטוי הכולל דבר והיפוכו ), ארמז מקראי ( איזה שהוא ביטוי שמזכיר דבר מהתנך ) וכו.. שמעצבים את השיר, ממחישים את הנאמר, ותרומים להבנת משמעות השיר..:)'

@just the way you are(:

הנה כל מיני סוגים של אמצעי עיצוב בספרות:

אפיון כינוי לשיטה ולאמצעים של עיצוב דמויות ביצירה.


אפיון ישיר תיאור הדמות מפי המספר, מפי אחת הדמויות או מפי הדמות עצמה.


אפיון עקיף גילוי חיצוני או פנימי הקשור בדמות ומאפשר לקורא להסיק בעצמו מסקנות בדבר האופי והתכונות של הדמות.







בית חלק משיר המורכב משתי שורות או יותר. הבית מכיל יחידה שירית מקצבית המבטאת רעיון שלם בתמונה שלמה.


בימי הביניים הבית הוא שורה של שיר הנחלקת לשני חלקים (דלת וסוגר) השווים פחות או יותר באורכם.







בלדה במקורה שיר-עם. סיפור דרמטי המבוסס על אירוע היסטורי או אגדי-עממי. לרוב מסופר סיפורו של גיבור ברגע משבר או בשעה גורלית בחייו, סיפור המסתיים במוות או באסון בחייו. לבלדה קצב מהיר, אפופת מסתורין ובעלת מתח דמטי.







גיבור דמות ראשית במחזה או בסיפור (קצר, נובלה, רומן). כיום יש המכנים את הגיבור "דמות ראשית".







אנטי-גיבור כינו לדמות מרכזית שאיננה מתנהגת מתוך עצמאות יזומה, אינה מנהלת מאבק אקטיבי ואינה ניכרת בזוהר חיצוני. דמות כנועה, מופנמת ומושפלת. בד"כ אנו תופסים את האנטי-גיבור תפיסה אירונית.







גלישה = פסיחה מעבר משורה לשורה בניגוד לציפיית הקורא לעצירה, כך שסוף השורה איננו סוף משפט תחבירי.







דובר הגוף המדבר בשיר. יש 3 גופים הקשורים בשיר:


המשורר שאינו הדובר בשיר אלא רק מחברו.


הדובר המוען האומר את הדברים בשיר.


האני הדובר הדובר המדבר על עצמו. (שיר לירי אישי)






דיאלוג דו-שיח. בסיס הדרמה ויסוד ראשי בסיפורת. שיחה בין שני אנשים או יותר. הדו-שיח מאפיין את הדמויות הדוברות ומקדם את העלילה בסיפור.







דימוי ציור לשוני המורכב משני עצמים מתחומים שונים המושווים זה לזה. הקישור בין העצמים נעשה באמצעות כ' הדמיון, "כמו" ולעתים אף ללא סימן חיצוני. "כעשן לעיניים".

שינוי גורל ומוות. גיבור הטרגדיה מודע לבעיותיו והוא נאבק ללא סיכוי להשתחרר מן הנסיבות.







טראגי-קומדיה מחזה המורכב מיסודות של טרגדיה וקומדיה. מישזר של מימצבים (סיטואציות), דיבורים והתנהגויות מאיימים ומצחיקים.







כותרת שם או כתובת בראש היצירה. הכותרת ממקדת את הנושא, רומזת למוטיב מרכזי שלו או לנאמר בין השיטין, או להיבט מסויים ביצירה. הכותרת עשויה להאיר את היצירה באור שונה (למשל באור אירוני) מזה הנראה ברובד הגלוי.







ליריקה שירת הרגש והדמיון, מבע אישי-סובייקטיבי של רגשות המשורר ומחשבותיו.







לשון נופל על לשון משחק מלים על פי עיצורים וצלילים.







לשון פיגורטיבית לשון ציורית. המשורר מצייר תמונות במלים, חיותה של השירה היא בהמחשה של מצבים ודמויות, מחשבות, רגשות, רצונות והתנהגויות.







מאמר חיבור על נושא מוגדר כלשהו. המחבר מפתח את הרעיונות, מסיק מסקנות ומסכם.







מבנה = סטרוקטורה חזות חיצונית ותפיסת ארגון החומרים ביצירה הספרותית.







מוטו משפט, פתגם או ציטטה (מהמקרא, מחז"ל, משיר) המופיעים בראש היצירה ומשמשים מעין מפתח להבנת היצירה או להבנת הכוונה של המחבר.







מוטיב ציור לשוני, יחידה בעלילה, אביזר כלשהו או דמות צדדית, החוזרים ביצירה כמה פעמים ויוצרים קשרי משמעות מעבר למקומם בעלילה. לעיתים המוטיב מניע ומקדם את עלילת הסיפור או המחזה.







מוטיב מנחה = (לייט מוטיב) רעיון ראשי, המשתלט על שאר המוטיבים ביצירה, מארגן אותם סביבו, מכוון אותם אל המטרה.







מונולוג חד שיח, דבריו של שחקן אחד במחזה או של דמות אחת בסיפור.

מספר-גיבור הוא הגיבור הראשי ביצירה, מדווח ומעיד על חייו ועל דעותיו, מעשיו ועולמו הפנימי.







מספר עד המחבר בוחר לו דמות אחת והיא מספרת את הסיפור מזווית הראיה המוגבלת שלה. אין מספר זה יודע יותר משיודע הקורא.







סאטירה יצירה ספרותית שנועדה לבקר מוסכמות חברתיות תוך שימוש באירוניה או בסארקאזם.







סוגר הצלע השניה של הבית בשיר הביניימי שווה החרוז. מבחינה משקלית בנוי בית כזה משתי צלעות שוות "דלת" (צלע ראשונה) "סוגר" (צלע שניה). החרוז המבריח מצוי רק בסוגר (להוציא את הבית הראשון

שואל השאלה:
תודה!!!