איבדתי תקווה בלנסות להשיג חברים

תנסי לשתף את ההורים

תקשיבי יכןל להיות באצת שאת לא בסביבה הנכונה אל תאשימי את עתמך קודם כל. תעזרי אומץ ולכי לדבר עם ילדים גם אם לא באלך ואם את רואה שאין שיחה זורמת ואת לא נהנת תמשיכי הלאה

היי לך. גם אני לא הכי הסתדרתי עם האנשים שהיו איתי בתיכון. את רוב השכבה שלי לא אהבתי - את ההתנהגות שלהם ואת הגישה שלהם. את החברים הטובים שלי מצאתי בצבא ובאוניברסיטה.
אל תאבדי תקווה, את לא תישארי בסביבה הזו לנצח. ואת כן תמצאי את האנשים שלך בסופו של דבר.

לאחותי זה קרה והיא הולכת לטיפול מיוחד עם עוד ילדות שלא מצליחות למצוא את האישיות שלהן והן מדברות

זה עוזר לה מאוד

ניסית אולי ללכת לחוגים ודברים כאלה בקבוצות קטנות?

חייבת להגיד שגם אני הייתי ככה עד כיתה ח ואז פשוט היה לי ביטוחון לדבר ולשתף, אל תפחדי מה יגידו עליך או יחשבו עליך מי שלא טוב לו יום טוב לו

שואל השאלה:
אני מנסה להתחיל שיחות אבל אני לחוצה מדיי ומנסה לסיים את בשיחה מהר וזה פשוט הופך להיות מוזר כזה

לא נכון

היי,

המצוקה שאת מעלה היא אמיתית וטוב מאוד שאת מנסה לפתור את המצב. את מנתחת את המצב בבגרות ובמודעות גדולה.
אני לא ממליצה לפנות לפתרון של אלכוהול, כי זה לדעתי לא פותר שום דבר באמת.
את מציינת שיש כמה בנות שנחמדות אלייך ומדברות איתך - אני חושבת שלפעמים עדיף חברה או שתיים טובות מאשר המוני חברים.
כך אפשר להתקרב באמת.
ובנוסף, אפשר אולי למצוא מסגרות נוספות שבהן תוכלי להכיר חברים וחברות, כמו חוג, תנועת נוער או מסגרת התנדבות - שהייה עם אנשים בעלי תחביבים ותחומי עניין דומים לשלך יכולה לעזור להתחבר. וכמובן, יש עוד הזדמנויות להכיר חברים גם אחרי התיכון, החברות הכי טובות שלי הן בכלל מהצבא.
עדיין אולי כדאי לחשוב ולהתייעץ עם מבוגר שאת סומכת עליו כמו הורים או קרובי משפחה, וגם איש מקצוע, כמו יועצת, קואוצ'ר או פסיכולוג, כדי לחזק אותך ולשפר את הבטחון העצמי.

חיבוק גדול