אני לא מסוגלת נפשית ללכת לבית ספר

אז תלכי פיזית

ממש מבינה אותך תנסי למצוא חברים או ללכת לבית ספר אחר

שואל השאלה:
יש לי חברים כתבתי שזה לא מהבחינה החברית זאת המסגרת עצמה

נשבעת שפשוט כתבת את מה שאני מרגישה וחושבת
דברי איתי נתמוך אחד בשני ❤
חרדה חברתית זה שיט
על מה המינוס? מה כואב לכם?

זה קרה לי שנה שעברה נשבעת, פשוט בחופש הגדול הייתי הרבה לבד מבחירה והעלתי את הביטחון עצמי שלי וזה עבר

מבינה אותך

אני מבין אותך,תנסי לקחת משהו כמו רגיעון או משהו ואם לא תשתי מים תנשמי עמוק,ותחשבי שמחר לא כל כך נורא

זה מה שיש, בעתיד זה עוד ימשיך שתצטרך ללכת לעבוד אז תראה את זה בתור הכנה למסגרת העבודה

ממליצה לך ללכת לפסיכולוגית ולקחת טיפול תרופתי זה שינה לי לחיים אני הייתי בדיוק כמוך

מזדהה

שואל השאלה:
אני לוקחת תרופה להרגעה, זה כבר מעבר זה רמה של אי מסוגלות להיות במסגרת של הבית ספר, ובקשר לעבודה אני דיי בטוחה שאני אעבוד בעבודה שאני אוהב, אז תהיה לי מוטיבציה ללכת

אז מה קשה לך שם

ואוו כלכך מזדהה

אותו מצב בדיוק :( אין לי תשובה כי אני באותה בעיה

שואל השאלה:
1. לבוא כל יום במשך שנה וללמוד דברים שלא מעניינים אותי שש שעות ברצף וזה גומר אותי
2. בלי קשר לחברים יש לי חרדה חברתית קשה לי עם כל הילדים שיש שם ההתנהלות שלהם, לדבר איתם מכניס אותי לאוברטינקינג כי אני. חושבת כמה הם חושבים שאני מוזרה
3 התחושה שהם גורמים לי.
4. הלופ שהם גורמים לי להכנס אליו
5. הם הורסים לי את החיים, אין לי חיים אני חוזרת גמורה מעייפות אוכלת וישנה ובלי מוטיבציה לכלום
6. עומס שהם גורמים לי
7. המערכת עצמה זוועתית
8. להיות שם גורם לי להתקפי חרדה ולחצים

כנל, אין ככ מה לעשות לגבי זה, אם לא טוב לך בכיתה שלך תעברי כיתה או שתתרכזיבעצמך רק,

איזו כיתה את?

באמת שאני מבינה אותך ככ כבר נמאס ללכת לשם אבל זה עובר מהר אם את מוצאת במה להתעסק בשיעור, אישית אני מתעסקת במראה שלי וזה די מעביר לי את הזמן, ישנה ובהפסקות אפשר ללכת לשירותים או לבחוץ אם מרשים לצאת

את יכולה לדבר איתי, אני ינסה לעזור לך

וואי תקשיבי שאני מבינה אותך
הייתי על סף נשירה והעבירו אותי למסגרת חינוך מיוחד בשל הדיכאון שלי גם
אני שונאת מסגרות שונאת שונאת שונאת אבל אני בדקתי כל דרך ואי אפשר כולכך להתחמק .... גם לי יש חרדה חברתית ואני לא אוהבת ללמוד בכלל ואני בכללי ממש מבינה אותך ואם תרצי לדבר איתי אני פה

תקשיבי, אני כיתה יא, הרגשתי בדיוק ככה כל כיתה י על גבול זה שהייתי בוכה כל הזמן אפילו בשיעורים הייתי יוצאת מהשיעור לעשר דקות ופשוט בוכה ולא רוצה להיכנס, לא הייתה לי מוטיבציה, הדבר היחיד שעוזר לי לעבור את זה זה שערבבו כיתות כי בקורונה לא יכלו , אני גם עם חרדה חברתית נוראית אבל אני מנסה כמה שיותר לדבר עם בנות אחרות ולשדר שאני בטוחה בעצמי ולא מופנמת יותר מידי, קיצר מנסה כמה שפחות להראות את האני האמיתית ולשים מסיכה כדי לעבור את השנה, חושבת שאת צריכה גם לנסות את זה, לשנות את המראה , להתחיל להיפתח כלפי אנשים, לדבר עם כאלו שלא דברת לפני, להכיר לפחות חבר אחד בכל מקצוע

וואי הרגע ראיתי שזה אנונימי אבל העקרון הוא אותו עקרון, לנסות להיפתח כלפי אנשים וגם אולי להתנסות בפעילויות ספורטיביות כמו כדורסל או כדורגל כדי להיות חלק

שואל השאלה:
אין לי מושג למה ס"ה אנונימי אני בת

שואל השאלה:
אני רק כיתה ט, איך בידיוק אני אצליח לשרוד עוד שלוש וחצי שנים