22 תשובות
אוף אני כל כך מבינה אותך.
שואל השאלה:
עזרה?

שכחתי מהשאלה
אם את חושבת שהפסקה של יום אחד תעזור, אז תמצאי דרך לא להגיע מחר (אני כרגע חושבת על תירוצים אם אני אחשוב על משהו טוב אני ארשום).
אבל אני לא חושבת שלהשאר בבית לבד המון זמן יעשה לך טוב (כי זה יהפוך להרגל).
לדעתי את צריכה להגיד להם מה את מרגישה..
לנצח דיכאון בשמחה פשוט
למה שלא תצאי עם חברות או תעשי משהו שאת אוהבת? זה כולה בית ספר
אם תלכי עם מחשבה חיובית שאת רוצה להצליח ופשוט לסיים עם זה אז יהיה טוב
העיקר שלא תהיי במצב רוח רע
מבינה אותך לגמרי
אני גם הרגשתי ככה ובגלל זה לא הלכתי היום... פשוט אמרתי להורים שלי שאני לא מרגישה טוב ויש לי יום ארוך ואני פשוט לא אצליח לתפקד ככה.
פשוט תראי חולה
אבל אני חושבת שהדבר הטוב ביותר זה לנסות להסביר להם
אם באלך לדבר את תמיד מוזמנת :)
מכירה מניסיון, מבטיחה לך שזה עובר, אם את צריכה את החופש הזה תקחי אותו ועדיף לך לשתף את ההורים שלך
לדבר איתם ברצינות ולהסביר שאת במצב לא טוב ואת צריכה הפסקה כרגע מהבית ספר, מהשגרה ומהכל של יום-יומיים כדי להתאפס על עצמך ולצבור כוחות נפשיים להמשך
זה חיוני למצב הנפשי שלך לטווח הרחוק ולא הייתי מוותרת על זה.
הייתי מסבירה להם בכנות, אחרת זה יכנס למקומות לא נעימים סתם, הם צריכים לדעת בכלליות על המצב שלך גם אם הוא לא מזהיר
אני הייתי משתפת, גם אם זה קשה, כדי שיוכלו להביא לך את ההתקדמות הכי חיונית שיכולה להיות. :)
שואל השאלה:
אנונימית מי אמר לך שיש לי עם מי להיות לול?
ואני לא רוצה להיות עם אף אחד אני פשוט רוצה לשכב במיטה לנצח

ואין לי מושג איזה תירוצים... אני כבר בתהליכים של זיוף וירוס בבטן אבל אני חושבת שאבא שלי לא קונה את זה :(
שואל השאלה:
איריפלייסבל- לא יכולה, אם אני אגיד להם הם יגידו שאני צריכה להפגש עם פסיכולוג וזה משהו שאני ממש לא מסוגלת לעשות כרגע.

אמיתוס- אין לי חברות או חברים. זה לא כולה בית ספר- זאת נסיעה ארוכה מאוד ואחר כך אני בקושי מצליחה להזיז את עצמי משיעור לשיעור ואני פשוט כמו פסל ואני לא מסוגלת להתמודד עם זה

וור איס מיי נאגט- רעיון טוב, מקווה שהם לא יקחו את זה למקום של הפסקה קצרה ולא יותר
כמה שאני מבינה אותך.... הייתי מביאה לך איזה עצה לחיים כזו עם הרבה משמעות וכל החרא הזה, אבל אין לי כזו... אני בדיוק בגלל זה נשרתי מבצפר..
אבל מה שכן, אל תשמרי את זה לעצמך. תספרי להורים מה עובר עלייך בתקווה שהם יאמינו וינסו לעזור.
אני מזדהה ומבינה אותך ברמות מטורפות, הדבר האחרון שאני רוצה בחיים זה ללכת לבית ספר אני מרגישה שהמקום הזה חונק אותי, אני מרגישה
בודדה במקום המחורבן הזה.
אבל אני יודעת שכרגע אין לי ברירה כי לנשור זו לא אופציה כי אמא שלי לא תקבל את זה, אני פשוט מתמודדת אם המצב הזה כי אין לי ככ ברירות אני באמת מנסה לעשות דברים שאני אוהבת כמו לצייר/לקרוא ספרים/לשמוע מוסיקה, זה לגמרי משפר לי את המצב רוח לעסוק בדברים שאני אוהבת, אומנם הבית ספר לא מקום בשבילי ויש שם שיעורים בודדים שאני מצליחה להתחבר אליהם
אבל אני מנסה להישאר אופטימית וחיובית ולהבין שזה תקופה של זמן.
את יכולה להתייעץ עם היועצת של הבית ספר/פסיכולוגית בית ספר ואם זה לא מתאים לך
את יכולה לפרוק את כל מה שעומד לך על הלב בהקלטות של הטלפון מין פודקאסט שכזה
ולדבר על כל מה שבאלך, את תמיד מוזמנת לפנות אלי לפרטי ולדבר על הכל אני לגמרי כאן להקשיב
אני נמצאת במצב באמת דומה לשלך ואני הכי מבינה אבל אני מכניסה לעצמי לראש שזו תקופה זה יעבור הכל עניין של זמן, גם אם הכל חרא עכשיו
זה לא אומר שהיה גם בעתיד תמיד יש אור באפלה גם אם זה לא נראה לנו עכשיו.
אלה החיים לפעמים יש תקופות מדהימות ולפעמים פחות.
אני כרגע סובלת מהפרעת אכילה ואיבדתי את כל החברים שלי וכרגע אני באמת לבד אבל אני באמת מנסה להישאר חזקה וחיובית כי אני מאמינה שהכל קורה לטובה ובסופו של דבר אלמד מהתקופה הזו, אלמד הכי לטובה.
בהצלחה, תישארי חזקה גם אם המצב כרגע הכי מחורבן שיכול להיות. (:
גם אני הייתי בסיטואציה כזאת כל כיתה ט' ובקושי הגעתי אבל תאמיני לי שזה לא שווה את זה
תבואי תשקיעי ותזכרי שלכל תחילת יום בבית הספר יש גם סוף
באיזה כיתה את?
ויש ילדים נחמדים שתוכלי להתחבר אליהם ?ככה את תהיי שמחה לקום כל בוקר לבית ספר
גם אני ככה.
עוד שנייה בכיתי בשיעור מתמטיקה אני כל כך משקיעה ואין תוצאות, קיבלתי 15.
זאת שנה ראשונה בתיכון ולא הכינו אותנו לזה, המורה מתחיל חומר חדש ועשה לנו מבחן על החומר של החטיבה ואני לא ידעתי כלום כי לא לימדו אותנו את זה...
אני גם מפחדת לדבר כי כל אחת מדברת ומדברת ולאף אחד לא באמת אכפת ממה שיש לי להגיד אז עדיף לי פשוט לסתום ולהסתכל על הבנות מדברות
אנונימית
וואיי איזה מודד
תקשיבי אני מבינה אותך אבל תדברי על זה ים מישהו
ואוו מבטיחה שרציתי לשאול שאלה בדיוק כזאת
אני גמורה מעייפות מהשבועיים האלה
אנונימית
ספרי להורים שלך מה את מרגישה
שואל השאלה:
וואו רגע יש פה הרבה תשובות פתאום, אתם כולכם מדהימים דרך אגב

איימה קווין- אני כיתה יא, ואני מעשנת עם חבורת ילדים אבל אי אפשר להגיד שהתחברתי אליהם. אני לא בנאדם חברותי. וגם אם אני אתחבר עדיין יהיה לי קשה לקום מהמיטה כי מה שמפריע לי בבית ספר זה לא המצב החברתי זה פשוו המהות של לקום מהמיטה ולהתארגן ולצאת וללכת ולהשקיע וללמוד. כל מה שאני רוצה לעשות זה פשוט לשקוע בעצמי במיטה ולהיות בסטיפס או לישון או לראות סדרות.
וזה לא שאני לא תלמידה טובה או שאני לא אוהבת ללמוד, אני כן אוהבת ואני בדרך כלל ממש נהנת אבל אני מתחילה לצבור פערים כי אני פשוט חכ מצליחה להביא את עצמי ללעשות שיעורי בית או להכנס אפילו לשיעור, זה פשוט קשה לי מידי. וזה גם לא כי אני עייפה. אני נרדמת כל הזמן מוקדם וישנה אחר כך גם בצהריים ובנסיעה ובבית ספר. אני עייפה נפשית, לא פיזית.
אני מאוד רוצה טיפול אבל פסיכולוג יעלה מאוד מהר על זה שחזרתי להפרעת אכילה :( כי איך אפשר להסביר את כל הדכדכוך הזה בלי להגיד את המניע?
^אוף הלוואי ויכולתי לעזור לך, אני מקווה שתצאי מהמצב הזה תנסי להזכיר לעצמך שאת חזקה ואת תעברי את זה כי את אלופה ומדהימה.
את תמיד מוזמנת לדבר איתי בפרטי אני תמיד כאן להקשיב. (: