3 תשובות
הוא ייצג מאבק, צמיחה, ואת הקהילה שלו ונלחם בשבילה
למוזיקה שלו הייתה השפעה תרבותית גדולה ולמילים שלו היו מסר ככ חזק ומשמעותי
למוזיקה שלו הייתה השפעה תרבותית גדולה ולמילים שלו היו מסר ככ חזק ומשמעותי
קודם כל נקודה שאנשים שוכחים זה שטופאק הפך לסוג של אליל רק אחרי המוות שלו, לא לפניו.
כן, הוא היה ראפר מאוד אהוב, מאוד מצליח ולחלוטין בטופ של האיי ליסט גם לפני כן, אבל הרצח, התאוריות, האלבומים שיצאו אחרי המוות.. זה מה שהפך אותו מעוד ראפר ל"ה-ראפר" שהצל הענק שלו היה תמיד מעל כל מי שבאו אחריו עד אזור 2010~.
כשהוא עוד היה חי הוא היה כוכב על, ברור, אבל אחרי המוות זה נהיה אחר.
תחשבי על הראפרים שלצערנו נרצחו או מתו בחמש השנים האחרונות ואיך לאחר המוות הם הפכו למשהו אחר, ותכפילי את זה עם כוכב שהיה גדול יותר מכולם ביחד לפני המוות שלו, מוות הרבה יותר מסתורי, מתוקשר ומעורר אמוציות, והעובדה שאלבום עם שירים חדשים שלו יצא כל שנה כמעט עד 2006, עשור אחרי המוות שלו(!) ואני מניח שעכשיו זה נהיה ברור למה אני טוען את זה.
עכשיו, מה היה בבן אדם.. מבחינתי זה קודם כל האנרגיה.
טופאק לא היה הכותב הכי טוב, אבל היו לבן אדם את האנרגיות של עשרה ראפרים ממוצעים.
אין לטופאק שיר שהוא נשמע בו קצת אדיש, קצת פחות כריזמטי, בניגוד להרבה ראפרים אחרים. טופאק תמיד היה מרפרפ כאילו החיים שלו תלויים בזה, עם להט ותשוקה שקשה לי לחשוב על עוד ראפר מהתקופה שלו (וגם לאחריה) שמשתווה אליה.
אז גם אם טופאק לא כתב את השיר הכי מורכב רגשית, או את הפזמון שעל פניו יהיה הכי קליט, וגם אם הוא לא כתב פאנצ'ים מורכבים כמו ג'יי זי למשל, הרגש והכריזמה בקול שלו הפכו גם מלל פחות מורכב רגשית לקורע לב, פזמון נחמד + למדבק, ושורות טובות לquotables מיידיים.
טופאק גם היה גאון של שיווק ותדמית ציבורית, הוא חי חיים של רוקסטאר, כל יום הייתה שערוריה חדשה סביבו או פרויקט אחר שהוא ביצע, התקשורת לא ירדה ממנו לשנייה, וזה משהו שלהרבה ראפרים בתקופה לא היה.
זה היה לפני הרשתות החברתיות, וברור שהיו פרובקטורים לא קטנים בעולם הזה גם אז, אבל אין מה להשוות אפילו את גדולי הפרובוקטורים של הניינטיז, כמו למשל אייס קיוב, לכמות הכותרות שטופאק היה מסוגל לחולל. היה לו פה גדול, הייתה לו כריזמה והייתה לו היכולת הנפשית והפיזית לתת את ההצגה תמיד, ולראייה; הוא היה בין הראפרים כוכבי הקולנוע הראשונים.
היו לו גם בעלי ברית מאוד חזקים; דת' רואו בשיא שלה.
סנופ דוג היה כוכב הראפ הכי גדול אי פעם כשטופאק הצטרף לדת' רואו, וישר הוא שודך לשירים עם סנופ דוג, ד"ר דרה וכו'.
ב1996, גם אם דת' רואו הייתה מחתימה כיסא מחשב, נותנת לו ביטים של דרה, וורס של סנופ ומוציאה לו אלבום, האלבום הזה היה מוכר פלטיניום.. הכוח של החברה הזה היה חסר תקדים, וכל מכונת ההייפ והביטים הזו של דת' רואו עבדה *רק* על טופאק במשך כמה חודשים טובים.
כן, הוא היה ראפר מאוד אהוב, מאוד מצליח ולחלוטין בטופ של האיי ליסט גם לפני כן, אבל הרצח, התאוריות, האלבומים שיצאו אחרי המוות.. זה מה שהפך אותו מעוד ראפר ל"ה-ראפר" שהצל הענק שלו היה תמיד מעל כל מי שבאו אחריו עד אזור 2010~.
כשהוא עוד היה חי הוא היה כוכב על, ברור, אבל אחרי המוות זה נהיה אחר.
תחשבי על הראפרים שלצערנו נרצחו או מתו בחמש השנים האחרונות ואיך לאחר המוות הם הפכו למשהו אחר, ותכפילי את זה עם כוכב שהיה גדול יותר מכולם ביחד לפני המוות שלו, מוות הרבה יותר מסתורי, מתוקשר ומעורר אמוציות, והעובדה שאלבום עם שירים חדשים שלו יצא כל שנה כמעט עד 2006, עשור אחרי המוות שלו(!) ואני מניח שעכשיו זה נהיה ברור למה אני טוען את זה.
עכשיו, מה היה בבן אדם.. מבחינתי זה קודם כל האנרגיה.
טופאק לא היה הכותב הכי טוב, אבל היו לבן אדם את האנרגיות של עשרה ראפרים ממוצעים.
אין לטופאק שיר שהוא נשמע בו קצת אדיש, קצת פחות כריזמטי, בניגוד להרבה ראפרים אחרים. טופאק תמיד היה מרפרפ כאילו החיים שלו תלויים בזה, עם להט ותשוקה שקשה לי לחשוב על עוד ראפר מהתקופה שלו (וגם לאחריה) שמשתווה אליה.
אז גם אם טופאק לא כתב את השיר הכי מורכב רגשית, או את הפזמון שעל פניו יהיה הכי קליט, וגם אם הוא לא כתב פאנצ'ים מורכבים כמו ג'יי זי למשל, הרגש והכריזמה בקול שלו הפכו גם מלל פחות מורכב רגשית לקורע לב, פזמון נחמד + למדבק, ושורות טובות לquotables מיידיים.
טופאק גם היה גאון של שיווק ותדמית ציבורית, הוא חי חיים של רוקסטאר, כל יום הייתה שערוריה חדשה סביבו או פרויקט אחר שהוא ביצע, התקשורת לא ירדה ממנו לשנייה, וזה משהו שלהרבה ראפרים בתקופה לא היה.
זה היה לפני הרשתות החברתיות, וברור שהיו פרובקטורים לא קטנים בעולם הזה גם אז, אבל אין מה להשוות אפילו את גדולי הפרובוקטורים של הניינטיז, כמו למשל אייס קיוב, לכמות הכותרות שטופאק היה מסוגל לחולל. היה לו פה גדול, הייתה לו כריזמה והייתה לו היכולת הנפשית והפיזית לתת את ההצגה תמיד, ולראייה; הוא היה בין הראפרים כוכבי הקולנוע הראשונים.
היו לו גם בעלי ברית מאוד חזקים; דת' רואו בשיא שלה.
סנופ דוג היה כוכב הראפ הכי גדול אי פעם כשטופאק הצטרף לדת' רואו, וישר הוא שודך לשירים עם סנופ דוג, ד"ר דרה וכו'.
ב1996, גם אם דת' רואו הייתה מחתימה כיסא מחשב, נותנת לו ביטים של דרה, וורס של סנופ ומוציאה לו אלבום, האלבום הזה היה מוכר פלטיניום.. הכוח של החברה הזה היה חסר תקדים, וכל מכונת ההייפ והביטים הזו של דת' רואו עבדה *רק* על טופאק במשך כמה חודשים טובים.
הוא היה בן אדם מדהים, והשירים שלו מלאים במשמעות, הוא היה פעיל בככ הרבה דברים והוא היה בן אדם מושלם
באותו הנושא: