איך ההתחלה של הסיפור?

"לורה, לצערינו לא תוכלי להתקבל שנה הבאה אל בית הספר." היא הרימה את קולה לעיני הורי. גברת ג'ונאס, שהתקבלה רק בשנתיים האחרונות לתפקיד הנהלת בית הספר, הייתה אז רק אישה בת שלושים ותשע. אך למרות זאת השתקף ממבטה ומראה מידה של בגרות ועקשנות.
היא השאירה אחרי כל מילה שלה תחושה מאיימת.
אמי הידקה את פיה והחוותה אלי מבט כועס. שניה לפני שאמי החליטה לדבר אבי קטע אותה ברשמיות. "אנחנו מבינים. אנחנו מקבלים את ההודעה שלך, ומתנצלים שהטרחנו וגזלנו מזמנך." הוא הטיח בה את המילה האחרונה בצער. כיווצתי את ידיו בתנועה רועדת.
הפניתי את ראשי אל הורי ויכלתי לראות את פניהם המבוישות.
"זה לא יקרה שוב." אמרתי בלחש והרכנתי את פני.
מבטיהם של כולם הופנו אלי.
פניה של המנהלת שוב הרצינו.
"זה לא יקרה שוב כי לא תהיה פעם הבאה." אמרה לבסוף.
הנהנתי אליה בכניעה והבטתי באשמה על הרצפה.
זה הכל באשמתי.