כתבתי שיר על אח שלי, מה דעתכם? אשמח לביקורת, רציני לגמרי (השיר מדבר על סיטואציה שמתרחשת ברגע זה)

שאח שלי מדליק את המחשב,
הוא מגלה עולמות משונים.
אם פעם הוא אהב לטייל ולכייף,
היום הוא נדלק על בנים.

שהוא מתחיל לשחק במשחקי יריות,
פתאום אני שומעת מבעד לכריות,
רעשים מוזרים וגניחות חזקות,
פתאום האוזניים שלי מדממות.

כל היום אני אותו רוצה לכפכף,
או לפחות לשבור ולזרוק לו את המחשב,
לפני יומיים חגג 12 וכבר חושב שהוא הכי מגניב,
מדבר מלוכלך שחברים שלו פה או חוסם אותי ומדבר עם יניב.

מקלל את ההורים וקורא בדיסקורד לאמא זו**,
מה חשבת שעם על הצעקות אף אחד לא ישמע?!?
והעיקר אני שחורשת על מתמטיקה ורק משקיעה,
כועסים עליי ולכסיל הזה מפרגנים אהבה.

ולי מורידים ביטחון בגלל הטבעונות והכדורים,
כל הזמן יורדים לי על הגוף שלי ומספרים לי שקרים,
פעם באף פעם אני נפגשת עם חברים,
אבל בגלל שהילד הזה אוכל עוף יותר מחבבים.

הוא כבר לא הולך איתנו לפארקים בתירוץ 'שזה לילדים',
כל הזמן משחקת עם החתולה כי הוא עסוק במשחקים,
יורד על המצב החברתי למרות שהוא יודע שעברתי חרמות,
והוא רק סיים ו' אבל הוא כזה גנגסטר אלים ואומר המון קללות.