כותבת פעם ראשונה, מנסה לשחרר כאב בצורה אחרת! מה אומרים?

בדיוק כמו פרח ככל שחלף הזמן כך היא נראתה יפה יותר.
אבל ככל שחלף הזמן אף אחד לא שם לב, אז היא נבלה
התעלמו מהכאב והפחד שלה.
הכריכה הייתה יפה, אבל החלק הפנימי היה רקוב יותר.
היא אמרה לעצמה שהיא תהיה בסדר.
אבל ככל שחלף הזמן החור השחור גדל.
היא ניסתה מערכות יחסים אבל הן היו רעילות.
היא ניסתה לברוח מהעולם, מהמשפחה שלה ואפילו מעצמה.
היא ויתרה.
היא איבדה את אמונתה.
היא ניסתה להרגיש טוב.
היא ניסתה לדמוע.
עד שהיא לא הרגישה יותר.
לפעמים הבינו אותה אבל אז הכאב שלה עלה והיא נשארה לבד עם זה.
היא ניסתה להישאר בחיים אבל, במובן מסוים, היא כבר מתה בפנים.
השרוולים שלה זכו לראות את הצלקות המדממות שלה.
ככל שחלף הזמן, הלהב החד היה כאן החבר הכי טוב.
ככל שחלף הזמן זה לא היה רק חבר אלא חלק ממנה.
גם המבוי הסתום הגיע.
היא ראתה את זה מגיע אבל זה הגיע מוקדם מדי.
באמת שזה היה כואב וחסר תקווה.
הציעו לה כדורים ורופאים.
זה פגע בה קשה.
ואפילו החבר הוותיק לא היה מועיל כאן.
אולי הגיע הזמן.
לא נותרו מילים לומר.
כשלא נותרו לך אפשרויות נוספות, עליך לנסות את האחרונה.
אז היא ניסתה את זה אבל לא הייתה דרך חזרה.

והפרח נבל...