מישהו שעבר שנאה עצמית ויצא מזה באלי לשאול משהו בפרטי

הלוואי והייתי יוצאת מזה מתישו

שואל השאלה:
אני אגיד פה פשוט

שואל השאלה:
מה לעשות אם השלמתי עם זה, אני יודע שזה לא טוב אבל אני לא שולט בזה שאני כבר בסדר עם זה

שואל השאלה:
אבל אני לא שולט בזה

שואל השאלה:
זה כמו להלחם באוויר לפי מה שזה מרגיש, הנורמא שלי השתנתה, כבר לא מפריע לי אם אני אופציה שניה, כבר מאבד תקווה באהבה, מרגיש רע אם אני מדבר עם מישהו/י שלא מכיר אותי כי אני יודע שאם הוא היה מכיר אותי כנראה שלא להרבה זמן

שואל השאלה:
אבל זה בעיה כשהשנאה מעורבת עם חוסר ביטחון (עם קרובים, עם זרים אין לי חוסר ביטחון) ועוד משהו

שואל השאלה:
כשאתה שונא את עצמך ואתה רוצה לצאת מזה אתה עושה את מה שרשמת בתגובות קודמות, אני לא יכול לעשות אותם בגלל החוסר ביטחון והדבר השני

שואל השאלה:
כי זה שם לי מחסום

שואל השאלה:
אני ככה מאז כיתה א, אין לי מושג למה, אולי חינוך שגוי של ההורים ואולי הבעיה היא בי

שואל השאלה:
ומה עשית?

שואל השאלה:
הבעיה היא שעבדתי על זה עד לפני פחות משבוע שזה הכה בי שהבעיה היא בי ואני באמת לא שווה כלום

שואל השאלה:
מבחינה מציאותית אתה צודק אבל מבחינה של מחשבתית אם אתה מבין אותי אז אני באמת לא שווה כלום

שואל השאלה:
קצת קשה להסביר אבל אני אנסה.
אני לא מחפש חברים/חברה ובוכה למה אני לבד
אני מרחיק אנשים ממני
אני ילדותי במובן מסויים(כשאני ממש נהיה פתוח עם מישהו/י)
קשה לגרום לי להיות פתוח עם מישהו

שואל השאלה:
ויש עוד שלא קשורים לצד החברתי שקצת קשה לי יותר להסביר

שואל השאלה:
זה אומר שאני פטטי ועלוב

שואל השאלה:
זה כל הקטע שאני כן מעוניין

שואל השאלה:
זה מה שהופך את זה לפטטי ועלוב

שואל השאלה:
לבכות על משהו שאתה מונע מעצמך והחוסר ביטחן עצמי נובע בזה שאם הוא מתחיל להיות קרוב אליי קשה לי להיות עצמי, אני אהיה הכי יבש שבעולם

שואל השאלה:
אבל מה שיוצא מהחוסר ביטחון עצמי הזה זה מה שאני מתלונן עליו, לא החוסר ביטחון עצמי עצמו, אם זה היה רק זה הייתי מאושר עכשיו

שואל השאלה:
זו הרגשה שלא הרגשתי בחיים, שאפילו שאני יודע שאני לא שווה כלום ואפילו שאני "אופציה שניה" לא אכפת לי, בגלל שהשלמתי עם זה

שואל השאלה:
אני לא אומר שזה טוב*

שואל השאלה:
^ זה מכ שגרם לי לשאול את השאלה