מתי כבר נגמר החופש הסיוט הזה (פריקה)

אני אפילו לא יודעת אם רציתי את החופש הזה.
עם כמה שלא מושלם לי בבית ספר (בכיתה יש פרחות רכלניות ובנים בריונים, מורים גרועים, 8 שעות כל יום, מיליון בחנים ומבחנים ועבודות ושתי בגרויות)... זו הייתה שנה מדהימה (סיימתי י'). סוף סוף המצב הנפשי שלי התייצב והשקעתי תנשמה בלימודים, קיבלתי תעודת הצטיינות (ממוצע תעודה שנתי 93) והכרתי חברה ממש טובה (היא לא מושלמת אבל עדיפה על חבורת הצבועות שהייתי בה). התרחקתי מאנשים שעשו לי רע והפסקתי עם הרבה התמכרויות. והחופש כל כך מדכא, אני לא מרגישה שאני עושה הרבה וגם אם אני ביום מסוים הייתי עם חברה, התאמנתי ועשיתי משימות שקיבלתי לקיץ, אני מרגישה שזה לא מספיק. כל רגע השעות שינה שלי מתהפכות (באמת למה אני עדיין ערה ב-5 בבוקר). אני פשוט חייבת מסגרת. אני שונאת את הלחץ הזה של לימודים אבל זה גם נותן תחושה טובה, של מחויבות ואחריות. ואני אישית עם צלקות מכל הסגרים (כיתות ח'-ט') אבל זה כבר סיפור ליום אחר. למשל, אני נזכרת בתקופה בתחילת שנה (בערך דצמבר) שהיה חורף. יום רביעי היה הכי גרוע (9 שעות כולל שעת אפס, וכמעט תמיד הייתי מאחרת). הרבה פעמים אפילו לא באתי. אז שלוש השעות הראשונות (0-1-2) היו מתמטיקה (כן כן סיוט) והייתי רצה במעיל לאוטובוס, מאחרת ביותר מרבע שעה, המורה כועסת, אני מתיישבת ליד החלון ויש את הריח של הגשם. מעולם לא חשבתי שאתגעגע ליום כזה.
*המשך בתשובות*