למה אנשים עומדים בצפירה ביום השואה/הזיכרון? ומה ההבדל בין עמידה בצפירה לאי-עמידה בצפירה?

עמידה בצפירה היא אגואיסטית בדיוק באותה המידה, פשוט כי אין אפשרות אחרת. אני אסביר:
היא לא יכולה להיות דבר שנעשה למען הקורבנות שמתו - כי הם אינם.
אין דבר שתוכלו לעשות שיתרום בצורה כלשהי לקורבנות. וכן, זה כולל גם את הכבוד, הבעת האבל והזיכרון - שהם כל המעשים הללו הם אגואיסטיים לחלוטין, הם מועילים רק לחיים ולא למתים: אולי הם נובעים מהרצון לאיחוד העם, אולי לחיזוק התודעה הלאומית, אולי מרצון לספק את הרגשות השליליים שמוצפים באותו היום (עצב, אשמה וכו') - לפרוק אותם באמצעות דקת דומייה טקסית, אולי מתוך רצון להשתייך לקבוצה, אולי מתוך פחד מההשלכות החברתיות של אי-עמידה, אולי מהרצון ללכת אחר הזרם - כל אלו סיבות אפשריות, אני לא יודעת אם הן נכונות. מה שאני כן יודעת, זה שהעובדה שהעמידה בצפירה לא נחוצה למתים, מוכיחה את זה שהמטרה להיטיב עימם לא כלולה בסיבות שלשמן אנשים עומדים בצפירה, ולא בשביל זה הם עושים זאת.