שאלה עבור אנשים אשר עברו (או עודנם עוברים) סבל ומכאוב נפשיים

משל קצרצר למען תעשו העתק הדבק לחייכם כדי שבמידה וההעתקה תשב יפה אשמח שתענו בזמנכם הפנוי:

הינכם שטים בסירה בודדה בלב ים.
הספינה רעועה וצרה, בעלת חורים קטנים אך מהותיים, החורים מאיימים להטביע את הסירה למצולות ים בכל רגע נתון וללא דרך חזור.

כעת הכירו את חדווה, חדווה היא זאת שהצילה אתכם מהתופת, אה רגע, נתחיל מהתחלה.

לפני זמן רב, כשהייתם ילדים קטנים, התרחשה מלחמת עולם, ואתם, אתם הייתם בודדים במערכה, בעלי פונטציאל למות, השם שישמור. אותה חדווה שמקודם הכרנו הצילה אתכם, היא התמסרה אליכם בשעת המלחמה, הגנה עליכם בגופה שלה, עד שנתאפשר לה לברוח לים הגדול יחד איתכם- בסירה אודתיה אנו מדברים.

אז, חדווה, לה אתם חבים את חייה, אחרי שנים של טלטלות פיזיות ונפשיות, כשסוף סוף הגעתם אל המנוחה ואל הנחלה (לא לגמרי משום שטרם הגעתם לחוף מבטחים), חדווה עושה לכם חיים לא פשוטים. חדווה עברה דברים משלה, ראשה קטן מקובע ומרובע (במובן השכלי), היא מתעקשת שתהיו א' בעוד שאתם מתחלחלים מעצם המחשבה להיות א' ובכל נפשכם ומעודכם כמהים להיות ב'.

חדווה לא מניחה לכם, היא קורעת אתכם מבפנים, מבחינתה- או שאתם א' וממשיכים איתה ליעד בטוח, או שאתם ב' ומיצידה גם ג' ו-ד' אבל אתם זה עתה יורדים מהסירה.
להזכירכם, זאצ סיטואציה שמתרחשת בים הפתוח כשירידה מהספינה אומרת טביעה או... או. כבר ניגש לתחליף.

מחד גיסא אתם כמהים לחופש, לעשות לפעול ולחיות ע"פ מה שחשקה נפשכם. מאידך גיסא לעזוב את הבית, כלומר הסירה, פירושו לא רק לבגוד במובן מסויים במי שגידלה והצילה אתכם אלא לעזוב חיי נוחות יחסיים ולהיכנס שוב לטלטלות שספק רב אם תצאו מהם בחיים.

ובכן, במידה ותעזבו את הקן הנה שלושה תרחישים אפשריים:
1 - תצליחו לשחות בכוחות עצמכם לחוף שבמפתיע ובדיעבד הוא היה ממש מעבר לפינה, ליהודים הייתה אורה וגו'.
2 - תמצאו סירה אחרת (או אפילו אונייה עם הרבה אנשים!) ששם יקבלו אתכם כמו שאתם ויסייעו לכם, קול רינה וישועה וגו'.
אתם כמובן לוקחים בחשבון בעת הקפיצה למים שהסיכויים שתתקלו בספינה שכנה ועוד אחת שתקבל אתכם, הם חמישים חמישים.
3 - תטבעו למוות, חרף כל המאצים.

מה הייתם עושים?
נשארים עם חדווה וחיים פיזיולוגית בלבד?
מסתכנים ואולי מתים?
אחר?