26 תשובות
נראה לי כי הוא לא גלוי יענו הם לא רואים אותו.
אבל אני מרגישה אותו❤
נטו כי חנקו אותם מבחינה דתית ולא נתנו להם לראות את העולם החיצוני והלחליט מה טוב עבורם בעצמם
בדרך כלל זה תוצאה של לחץ חברתי והמשפחה שלהם היתה בטח קיצונית
חברה הכי טובה שלי הייתה ממש מאמינה וידעה ברכות בעל פה..
בגלל שהקשו עלייה יותר מידי בגלל הדת והיו משגעים אותה זה הוריד לה והיא אטאיסטית עכשיו
כי כול היום אמרו לי אלוהים ככה ואסור ככה בגלל שמישהו שלא יודעים שהוא קיים אמר למישהו לפני 5000 שנה
"בדרך כלל זה תוצאה של לחץ חברתי והמשפחה שלהם היתה בטח קיצונית"
פשוט לא נכון
אנונימי
אכזבה
בתור אתאיסט אני אענה לך, פשוט וקל. נשמע לי יותר הגיוני מפץ גדול מאשר בריאת העולם או אדם וחווה, ולאלוהים אין שום הוכחות, ולאבולוציה יש.
כח הנשמה שלהם דרשה משהו יותר גדול, אמיתי יותר ומה שהם ראו בבית והסביבה שלהם היה עבודת ה' לא אמיתית שנשענה על גלותיות וככה הם לא חושבים שצריכה להראות עבודת ה'.
הפיתרון שלהם היה עזיבה כי הם לא ראו בשום מקום את מה שהם חיפשו.
בעזרת ה' הם יגיעו אליו.
כי יש אנשים עם אופי חלש!
אנונימית
התאכזבו מהעולם...
חיפשו מי להאשים
יש מליון סיבות , אל תתיימרו לדעת
לדעתי זה בגלל שהכריחו אותם בילדות לצייט לחוקים ואז אחרי כמה זמן הם השתחררו מיזה לדעתי עם לו מכריחים אז להאמין זה דבר טוב דמיינו שכל שבת זה כמו יום כיפור אין רכב אחד בחוץ וכל הרחובות פתאום מלאים השבת צריכה לאחד את המשפחה אצלי היא רק מפרידה
אנונימי
מיליון סיבות. אין לי שמץ של מושג.
אנשים שהגיעו למסקנות שונות משאני הגעתי.... זה הגיוני.
יש לי חברים שפשוט עם הגיל עבר להם.. וכאלה שרצו להתגייר ואז הבינו שהתוכנית ממש לוחצת מבחינה דתית ומפעילה שטיפת מוח ולא רצו לעשות את זה יותר.
בתור מאמינה לשעבר ואתאיסטית בהווה והעתיד- המעבר היה כשפיתחתי היגיון והבנתי שהרעיון של אלוהים והתנך והכל הוא פשוט חסר היגיון ובסיס.
כי הם הבינו שאלוהים נגדם אז הם הדחיקו את עצם קיומו
אתה לא חושב שהגיוני יותר לשאול *לא מאמינים* את השאלה הזאת? למה לנחש, פשוט לשאול את מי שזה קרה לו וזהו.
אנונימי
רובם לדעתי זה אנשים שנפגעו מהדת ולא רוצים שום קירבה לזה
אנונימית
יש כל מיני סיבות, לא רק אחת
אני הייתי מאמינה אדוקה
אבל קרו כל מיני דברים ..ועכשיו אני כבר לא.
אנונימית
קראו כמה שטויות וזהו
זה הרבה פעמים כי בבית ממש לוחצים על הילד יותר מדי ואז נמאס לו
כן אני הדוגמה לזה
על מה מינוס על זה שאני לא מאמינה....תמודדו
זה יכול לקרות משלל סיבות

זה יכול לקרות בגלל שההורים ניסו לגדל את הילד בצורה מסוימת בדת שהילד התקשה להתמיד וניסה למרוד כמו שכל ילד עושה בכל צורת גידול אז זה לא קשור ל "דת" אלא לניסיון מרדנות שקורה הרבה פעמים של ילדים ולחפש לעשות כמה שפחות או רק מה שהם רוצים במקום אולי חוקים וסדר. (דוגמא כשהחדר שלהם מבולגן וההורה מבקש מהם לסדר את החדר אבל הם מחפשים תירוצים ואז אומרים "איזה אבא מעצבן" זה דת? זה מרדנות ועצלנות )

בנוסף יש גם חלק שזה קורה בגלל שהם נתקלו במידע מסוים ואז נתנו למידע הזה להשפיע על המחשבה שלהם . גם אם זה מידע חלקי שלא בהכרח אומר הרבה אבל הם נתנו לזה להשפיע עליהם זה היה בשלב מסוים בחיים שלי גם ככה עד שנתקלתי במחשבות אחרות וחשבתי על הדברים טיפה יותר לעומק .
אהבה שתלויה בדבר.
כי תחשבו על זה, אם ה' לא מציל או עוזר להם או מראה להם סימן כל שהוא שהוא איתם (למראית עין כן?) אז הם מתחילים עם ה:"איפה הוא היה בשואה? אה?!"
זה ליטרלי אהבה שתלויה בדבר.
אדם מאמין באמת אוהב את השם גם כשקשה וגם כשכואב בכל מצב, כי זו אהבה שאינה תלויה בדבר.
כל צורת חינוך זה "כפיה".
ברגע שאתם אומרים (או תגידו בעתיד) לילד שלכם שאסור לעשות משהו זה טכנית "כפיה" . וברגע שאתם אומרים לו לעשות משהו זה "כפיה" . רק שתדעו כשאתם אומרים "כפיה דתית" זה פשוט נקרא "חינוך דתי".