יצאתי הרעה פה? סליחה זה ארוך

כשהייתי בכיתה ז נורא התחברתי עם ילדה אחת, מהר מאוד ניהינו חברות הכי טובות. היינו עושות הכל ביחד, כל יום היינו נשארות אחת אצל השנייה ופשוט היינו מוזרות ביחד, זה היה ככה עד כיתה ט, אפילו רצינו לעבור לגור ביחד (אני יודעת שזה לא באמת היה קורה אבל זה למען ההסברה של כמה קרובות היינו). ואז התחלתי להשתנות: היא אדם עם ראש נורא כחול, זה תמיד היה ככה ואף פעם לא הייתה לי בעיה עם זה. הבעיה היא שבכיתה ט התחיל להיות לי נורא קשה עם הנושא הזה. אני לא יכולתי להיות עם מישהו באותו חדר אם מדברים על הנושא הזה מבלי לקבל הרגשה של חרדה ועצב, וזה עדיין ככה, אני לא יודעת למה. ניסיתי לתת לזה לחלוף אבל זה הגיע למצב שאני לא יכולה להיות איתה באותו חדר מבלי לרצות לבכות בגלל כמות הפעמים שהיא אמרה בדיחות או דברים לא במקום עליי או על אנשים אחרים. לבסוף הבנתי שכדי לי פשוט להגיד לה שאני לא בנוח עם זה והיא הסכימה להפסיק עם הבדיחות לידי, אבל היא לא הפסיקה. ביקשתי שוב ושוב אבל היא לא הצליחה להפסיק. אני הבנתי בשלב אחד הוא אחר שזה לא שהיא לא רוצה להפסיק זה שהיא לא יכולה, אני הבנתי שהבדיחות והדיבור על זה זה חלק ממנה, אבל גם הבנתי שלא נוכל להיות קרובות כמו שהיינו, וזה באמת קרה. התרחקנו מאוד; לא דיברנו הרבה מאוד זמן. בהתחלה כאב לי להפרד ממנה אבל לאחר כמה חודשים מצאתי חברים אחרים שיותר כיבדו את הגבולות שלי (אני מנסה לעבוד על זה שיהיה לי קל יותר לדבר על זה) ונורא כיף לי איתם, וגם היא פגשה לה חברה שהיא נורא קרובה אליה כמו שאנחנו היינו פעם, אבל לפני כמה זמן היא אמרה לי משהו שגרם לי להבין שאולי יצאתי חרא כל כך. היא אמרה לי "למה החלפת אותי?", בכנות זה שבר אותי. זה גרם לי להבין שאולי אני עשיתי משהו נוראי בזה שנתקתי איתה קשר? זה לא אשמתה שהיא ככה, אני יודעת שלעולם לא נוכל לחזור למה שהיינו פעם. אבל זה גרם לי להבין שבצד שלה בסיפור אני האחת שנוראית פה.