יש איזה מישהו, והוא החבר הכי טוב שלי. אני רואה אותו כהחבר הכי טוב שלי זה כן, ואני אוהבת אותו בתור חבר לא מעבר, אבל לפעמים זה לא מרגיש ככה. זאת אומרת, כשאני מדברת איתו אני יכולה להיות או שמחה בטירוף, או להשקע במחשבות של עצמי. אני רוצה להיות איתו כמעט כל הזמן ושנפגש ושהוא ירצה לדבר איתי יותר ממה שאנחנו מדברים, שנתקרב יותר. אני חושבת עליו המון וכשאני רואה סרטון מרגש בטיקטוק בסגנון של "אני שמחה שיש לי אותך" וכו וכו, הוא המחשבה הראשונה שצצה בראש שלי. אני לא רוצה אותו בקטע זוגי (או שכן? אני לא יודעת) אבל כשיש לו מישהי אני טיפה מקנאה, כי אני רוצה שיהיה קרוב אליי. ולפעמים שאני כמעט נרדמת בלילה או שסתם משעמם לי, אני מדמיינת אותנו, בלי שום סיבה הגיונית.